<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל.
<b>הערוך ערך שקדגא</b>
<h2>דף ג:</h2>
אספרוה דידיה בשלישי אתי — פי' המשואות שלו עם הפקיד שלו מקדים לפניו יום אחד.
<b>הערוך ערך אספרוה</b>
<h2>דף ד:</h2>
מי שמת חמיו או חמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ופוקסת — פי' פוקסת מחלקת שערה לכאן ולכאן.
<b>הערוך ערך פקסגב</b>
א"ר יהושע עד שיסתם הגולל — פי' גולל — כסוי הקבר, דופק — אבנים מכאן ומכאן כמו הכתלים והמת נתון באמצע והגולל עליהם, כדתנן באהילות פ"ב (מ"ד) הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא, ר' אליעזר אומר, מטמאין במשא, ר' יהושע אומר, אם יש ביניהן עפר קברות — מטמאין במשא — ואם לאו אין מטמאין במשא, איזהו דופק, את שהגולל נשען עליו, אבל דופק דופקין — טהור, פי' דופק דופקין — הסמך שמסמיך הדופק.
<b>הערוך ערך גללגא</b>
<h2>דף ה.</h2>
א"ר יוחנן, מפקחין פיקוח נפש בשבת — "עת להשליך אבנים" (קהלת ג', ה') תרג' עידן בחיר לפקחא דגור אבנין.
<b>הערוך ערך פקח</b>
הולכין לתאטריות ולקרקסאות לפקח על עסקי רבים בשבת — פי' בל' רומי קורין לנבלה — תיאטרון, קרקסיות בתי כסאות. בלשון גרמטיקא קורין תיאטרון למקום שיושבין שם בגובה ורואין השחוק שעושין למטה בין בבני אדם בין בחיות רעות, ועד היום קורין לקוליסיאו תיאטרון, כי באותן המעלות היו יושבין שם בני אדם זה על גב זה ולא היו מונעין הראייה אחד מחבירו והיו רואין השחוק שעושין למטה, בתי קרקסיות בתי משתאות של יין ובל"י קורין ליין קורסי "ונגינות שותי שכר" (תהלים ס"ט, י"ג) תרג' וזמריהון דאזלין למשתי מרוא בבתי קרקסיהון, ס"א, קרקסוון.
<b>הערוך ערך תאטר</b>
בתי קרקסאות ובתי תיאטריות — פי' בע' תיאטריות.
<b>הערוך ערך קרקסגד</b>
גזירא שמא ישחוט בן עוף — פי' כיון שידע שיבעול במוצאי שבת טריד בסעודה שצריך לעשות באחד בשבת, וחיישינן שמא ישחוט בן עוף קודם שיחשיך מפני הטירוד, ולמה אמר בן עוף שדרך התורה לומר בני יונה ולא יונים.
<b>הערוך ערך בן עוף</b>
<h2>דף ה:</h2>
מפני מה אצבעותיו של אדם משופין כיתדות.
<b>הערוך ערך צפורןגב</b>
זו זרת, זו אמה, זו אצבע... זו גודל — פי' זו זרת — אצבע קטנה שמה זרת למדוד ממנה עד גודל למדידת החשן דכתיב ביה "זרת ארכו וזרת רחבו" (שמות כ"ה, ט"ז) זו קמיצה — שעד אצבע של מעלה מן הזרת היה קומץ מן המנחה. זו אמה — שבאותו אצבע האמצעי היא מדת האמה, ושל מעלה הימנו הוא אצבע האמור בתורה. "וטבל הכהן את אצבעו" (ויקרא ד', ו') גודל — הוא בוהן על שום "בהן ידו הימנית" (שם ח', כ"ג).
<b>הערוך ערך אצבע</b>
מפני מה אזן כלה קשה ואליה רכה שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה.
<b>הערוך ערך אליה</b>
במקלקל הלכה כר' יהודה או הלכה כר' שמעון — פי' העושה חבורה בשבת מקלקל הוא.
<b>הערוך ערך קלגד</b>
<h2>דף ו.</h2>
והאמר רב שימי ברבי חייא משמיה דרב, האי מסוברייא דנזייתא — אסור להדיקיה ביומא טבא — פי' הגאון בשבת (קי"א ע"א) נזייתא — כד של יין או של שכר, ומסובריא הוא הנקב שעשוי להוציא בו יין בזמן שהיין יוצא משם, אם בא לסתמו ולהדקו ואמר למנוע שפיכות יין אני מתכוין ולא לסתום הפתח, קאמר רב, דבהא מודה ר' שמעון, וכן פי' ר"ח בסוף הפרק ולמעלה מזה הפרק, ובכתובות פי' מגופת החבית העשויה ממטלת או ממוך וכיוצא בו, אמר רב, אסור לאמץ סתימתו דאתי לידי סחיטה, והכא אע"פ שאינו מתכוין לסחיטה אלא למיגף פי החבית בלבד כיון שסחט אסור דלא כר"ש לדברי שניהן האי נקב למעלה מן הכד הוא ועל כן אסרו חכמים להדוקיה אלא לשומו רפה, למאן דאסר — משום סתימת הפתח כיון שמהדקו נראה כמחבר, למ"ד משום סחיטה — ניחא ליה שיזוב היין בתוך הכד, הלכך אסור, אבל בנקב מן הצד כמו שיש לחביות שלנו לא אסרו להדוקי ביומא טבא כדי שלא יאבד היין ואפילו אם יסחוט כיון שילך לאיבוד לא ניחא, ובערך פסיק מפורש לענין דבר שאין מתכוין כגון דעביד בארעא דלאו דידיה דכיון דלא מטי ליה הנאה — שרי.
<b>הערוך ערך סברגו</b>
<h2>דף ו:</h2>
מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות — פי' מי שחתך ראשו של חי הכל יודעין כי בחתיכת ראשו ימות, ואם אמר איני מתכוון למיתתו אלא להוציא ממנו דם לדבר צורך — אין ממש בדבריו, אלא הרי כמתכוון להמיתו ורוצח הוא, והיכא פליג ר"ש, כגון (שבת כ"ב ע"א) גרירא דאפשר דלא עביד חריץ ואפילו עביד אפשר דלא ניחא ליה.
<b>הערוך ערך פסק</b>
המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה.
<b>הערוך ערך מפיסגא</b>
המפיס מורסא בשבת — עיי' בע' מפיס. "מכה טריה" (ישעיה א', ו') תרג' במחא מרססא.
<b>הערוך ערך רסגב</b>
<h2>דף ח.</h2>
מכאן ואילך, אי איכא פנים חדשות — מברך כולהו — פי' אדם שלא היה בחופה או בסעודה בשעה שמברכין כשילך אדם שם לכתחילה קרוי פנים חדשות, וכן לבית האבל אם לא הלך לשם ביום ראשון כשעשו ברכת רחבה, בכל יום שילך שם בתוך ז' עושין כבתחילה ברכת רחבה בשבילו.
<b>הערוך ערך פןגג</b>
מכי רמו שערי באסינתא — פי' מעת שנותנין שעורים במכתשת לפצלן לאכול בשמחת חתן, פ"א, משעה שמתחילין לשרות שעורין באותו הכלי הנקרא אסינתא לעשות שכר צורך סעודת חתן, איכא דאמרי, כשרוצה לעשות חופה נותנין שעורין בעציצין עד שיצמחו ומוציאין אותן לפניהם כלומר כשם שצמחו אלו כך יפרו חתן וכלה.
<b>הערוך ערך אסינתא</b>
<h2>דף ח:</h2>
א"ר יצחק א"ר יוחנן, מברכין ברכת חתנים בי' וחתנים מן המנין וכו' וא"ר יוחנן, ברחבה, ואסיק ברכת רחבה כל ז' מי איכא, — משכחת לה בפנים חדשות, כי הא דר' חייא בר אשי מקרי בריה דר"ל הוה, ואמרי לה מתני בריה דר"ל הוה וכו' — פי' רב האי גאון, ברכת רחבה מאי דבריך יהודה מתורגמיניה דר"ל, ואית ביה נפישי מילי, כגון צדוק הדין וחותם דילה בא"י מחיה המתים. ומנהגא דילה הכי הוה, אחר שקוברין את המת נקבצין ועומדין במעמד והוא שדה שמפטירין בה מתים ועומדין מעומד ומיושב. אחורי קבורה יש להם מקום קבוע מוכן ברחבה ומכריזין ואומרין, שבו יקרים שבו ויושבין וממתינין כמעט, ומכריזין, עמדו יקרים עמודו (ב"ב ק' ע"ב) ועומדין למקום אחר ומכריזין, שבו יקרים שבו, ובאותה עמידה ובאותה ישיבה מנחמין את האבל בין שאבלין עוברין וכל העם עומדין ובין שאבלין עומדין וכל העם עוברין במקום שרגילין לעמוד בשורה ובין שיושבין ואין מנחמין בעמידה אלא בישיבה כמנהגינו שעכשיו כשאר העם, אבל בראשונים מנהג לעמוד בשורה ואבלין עוברין ומקודם ישיבה ראשונה מאחרי הקבורה, לאלתר מברכין ברכת רחבה קודם עטיפת ראש האבל, ומאלתר עוטפין את ראשו לומר שחלה עליו אבלות, וי"ל ברכת רחבה כמה שערים בצידוק הדין וכל אחד מוסיף מחכמתו ואין מנהג ברכת רחבה בבבל.
<b>הערוך ערך ברךגא</b>
ברכה בשורה מי איכא.
<b>הערוך ערך שרגג</b>
ברכת רחבה כל ז' משכחת לה — בפנים חדשות, כי הא דר' חייא בר אבא מקריה בריה דר"ל הוה, שכיב ליה ינוקא, יומא קמא לא אזל גביה, למחר דבריה ליהודה בר נחמני מתורגמניה ואזיל לגביה, ובירך ברכת רחבה כבתחילה.
<b>הערוך ערך פןגג</b>
<h2>דף י.</h2>
שמעינן ליה לרשב"ג דאמר, כתובת אשה דאורייתא, דתנן בסוף כתובות (ק"י ע"א) רשב"ג אומר, נותן לה ממעות קפודקיא.
<b>הערוך ערך קפודקיא</b>
אסבוהו כופרי — פי' הכוהו במקלות שמכין בהן. פ"א, בחריות שמכין בהן.
<b>הערוך ערך אסבוהו</b>
ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן, א"ל, פתח פתוח מצאתי, אמר להו רב נחמן, אסבוהו כופרי, מברכתא חביטא ליה — פי' גאון, כופרי עצים לחין הנלקחין מן חריות של דקל, מברכתא — נברכת של כובסין ונעשה כנוי לאותו מקום, וכן הוא אומר הכוהו והלקוהו בכופרי, כי כבר חבט בנברכת, כלומר ידע את הנשים, סבירא לן מקור ונברכת אחד הן, לכן כינהו מברכתא כלומר על מקור חבט עצמו. ס"א, מברכתא — שם מקום כדאמרינן בעירובין (מ"ז ע"ב) הנהו דכרי [דאתו למברכתא] וכו' כלומר נהוג הוא בנשי עירו שהיא מברכתא.
<b>הערוך ערך חבטגא</b>
<h2>דף י:</h2>
גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם, ואי אמרת ליעבד גיהוץ מעברא ליה חומרתא — פי' גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם, לפי שכלי פשתן שלהם דקין הן ביותר ובכבוס הראשון מתלבנין כבגיהוץ שלנו
<b>פי' גיהוץ שמעבירין על הבגדים אבן חלקה להחליקן]. חומרתא — אבן שמחליקין בה בגדי פשתן נקראת בלעז לישקא. [הערוך ערך גהץגא</b>
אמרה לו, ממשפחת דורקטי אני שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולין... אשריך שזכית לדורקטי, מאי דורקטי, תנא, דור קטוע ס"א, טורקטי —
<b>כלומר] שלא תלד ויפסוק הדור, ופי' דורקטי — ב0תה כדכתיב (ישעיה ה', ו') "ואשיתהו ב0ת0ה". [הערוך ערך דרקט</b>
ותני רב יוסף, "אשור" (בראשית י', י"ד) זו סליק — "סלכה ואדרעי" (דברים ג', י') תרג' ירושלמי סליוקא ואדרעא.
<b>הערוך ערך סליק</b>
מטר, משקה, מרוה, מזבל, ומעדן, וממשיך.
<b>הערוך ערך שךגא</b>
היינו מזיח היינו מכפר, — מזיח גזרות ומכפר עונות — פי' מלשון "ולא יזח החשן" (שמות כ"ח, כ"ח).
<b>הערוך ערך זחגא</b>
מזבח, מזיח, מזין, מחבב, ומכפר — פי' מזין מפרנס העולם.
<b>הערוך ערך זןגג</b>
תמרי, משבעא, ומשחנא, משלשלא, ומאשרא, ולא מפנקא — פי' בע' אשר.
<b>הערוך ערך שחןגא</b>
משלשלן מאשרן — פי' בע' אשר "ותורידם בחבל" (יהושע ב', ט"ו) תרג' ושלשלתנון באטונא.
<b>הערוך ערך שלגג</b>
תמרי, משחנן, משבען, משלשלן, מאשרן, ולא מפנקן — פי' משחנן — שמחממות את הגוף, משלשלן — שמשלשלין את המעים, מאשרן שנותנין לו כח כמו חטי דשרירן (פסחים מ' ע"א) ולא מפנקן — שאין הבשר מתעדן בהן.
<b>הערוך ערך אשרגא</b>
תמרי מקמי נהמא כי נרגא לדקלא — פי' האוכל תמרים אליבא ריקנא שוברין הגוף כגרזן לאילן, והאוכלן אחר הסעודה מחזיקין הגוף כמו הבריח לדלת, עיי' בערך נרג.
<b>הערוך ערך תמרגא</b>
דרגא — דרך גג.
<b>הערוך ערך דרג</b>
מאי פוריא, אמר רב פפא, שפרין ורבין עליה.
<b>הערוך ערך פרגב</b>
<h2>דף יא.</h2>
אילונית — דכרנית דלא ילדה — בת כ' שלא הביאה שתי שערות לא חולצת ולא מתיבמת.
<b>הערוך ערך אילונית</b>
<h2>דף יב.</h2>
לבו גס בה — פירושו לבו קרוב לה.
<b>הערוך ערך גסגב</b>
<h2>דף יב:</h2>
משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך — "מדוע נסחף אביריך" (ירמיה מ"ו, ט"ו) כלומר נפסדה ונאבדה למזלך.
<b>הערוך ערך סחףגב</b>
<h2>דף יג:</h2>
דדברא — פי' בשדה.
<b>הערוך ערך דברגג</b>
אין אפוטרופין לעריות — פירוש אפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפוטרופוס לעריות, תרג' "יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ" (בראשית ל"ט, ד') אפיטרופין על ארעא, "אתה תהיה על ביתי" (בראשית מ"א, מ') את תהא אפוטרופוס על ביתי, פי' אפוטרופוס — אבי ילדים בל"י פטירא פידיאה וכן בלעז אב — פטר.
<b>הערוך ערך אפוטרופוס</b>
<h2>דף יד.</h2>
העיד ר' יהושע ור' יהושע בן בתירא על אלמנת עיסה, שהיא כשרה לכהונה — פי' ר' האי, עיסת משפחה או עיר שיש בה ספק פסול שפוסל מן הכהונה ואין ידוע איזו היא, אותה משפחה כולה או אותה עיר נקראת עיסה, כלומר שדומה לעיסה של שאור שהיא מגובלת ונפל בה כלום שאין ידוע איזהו, כענין שאמרו (לקמן קי"א ע"א) כל הארצות עיסה לא"י וא"י עיסה לבבל, ועיקר הדבר כי יחסי בבל יחסם מבוררים, וכל ממזר ונתין וחלל וגר ועבד שבהן ידועין הן מדור לדור, ומאז לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקייה, לפיכך כל הארצות כעיסה מגובלת הן כנגדה כי הן בחזקת ספיקות, ופי' אלמנת עיסה כל אחד ואחד מאנשי אותה משפחה ואותה העיר שנשא אשה שאינה ממשפחת עיסה ומת היא אלמנת עיסה, וידוע כי אישה שבא עליה פוסלה מן הכהונה כגון כ"ג שבא על האלמנה אע"פ שמת הוא פוסלה מן ההדיוט.
<b>הערוך ערך אלמנה</b>
<h2>דף יד:</h2>
מיסתייה — "די מחסורו" (דברים ט"ו, ה') תרג' כמיסת חוסרניה, מסת נדבת ידך (שם ט"ז, ז') [תרג' מיסת].
<b>הערוך ערך מסתגא</b>
<h2>דף טו.</h2>
כלפי לייא — כלפי אליה — פי' דברים מהופכין הן כמו שהאליה היפוך מן הראש כי המהלך כסדר ראשו לפנים והמהופך הולך זנבו לפנים... כלומר לאיזה מקום נוטה כמו כגני לייא שפי' בע' כגן.
<b>הערוך ערך כלפי</b>
אמר קרא "וארב לו" (דברים י"ט, י"א) עד שיהא מתכוין לו, ואמרי דברי ר' ינאי, פרט לזורק אבן לגו — כלומר בא וארב לו לפטור את הזורק במעמד בני אדם הרבה והרג אחד שפטור.
<b>הערוך ערך גו</b>
<h2>דף טו:</h2>
שיצאת בהינומא וראשה פרוע — פי' ר"ח הינומא ל"י הוא תורתא כלומר חוק הבתולות. גמר' (לקמן י"ז ע"ב) מאי הינומא, — תנורא דאסא. ור' יוחנן אמר, קריתא דמנמנמא בה כלתא — וכן פי' גאון, קובהא מן אסא דמהמנמא בה כלתא.
<b>הערוך ערך הנמא</b>
ר' יוחנן בן ברוקה אמר, אף חילוק קליות ראייה — פי' לוקחין שעורין שלא הביאו שליש ומייבשין אותן באש וטוחנין אותן ואותו קמח גובלין אותו ואוכלין אותו כשהוא חי.
<b>הערוך ערך קלגג</b>
<h2>דף טז:</h2>
העבירו לפניה כוס של בסורות ופי' מאי כוס של בסורות כוס יין של תרומה מעבירין לפניה כלומר... זו ראשית כתרומת ראשית.
<b>הערוך ערך בסרגב</b>
<h2>דף יז.</h2>
וב"ה אומרים, כלה נאה וחסודה.
<b>הערוך ערך חסדגא</b>
לא כחול ולא שרק ולא פירכס — פי' שרק בשין — צמר גפנים שצובעין אותו בחריע ומעבירין אותו על פני כלות שיתראו אדומות, ונקרא שרק מפני שדומה כמי שהוא טח כי הטיח בל' ארמי משרק, כדאמרינן בריש זה הערך, עיי' בע' כחל.
<b>הערוך ערך שרקגד</b>
לא כחל ולא שרק ולא פרכס — עיי' בע' כחל.
<b>הערוך ערך פרכסגא</b>
סרמיטין וסרמיסין — כבר פירשנו בע' חמס.
<b>הערוך ערך סרמט</b>
לא תסמכו לנא לא מן סמרמיסין ולא מן סרמיטין, ואמרי לה, לא מחמסין ולא מטרמסין — כתב הגאון, דבר שהוא מכונה ועכשיו נתקלקל כפקעיות של מטוה בזמן שמסתכסך קורין אותו בארמית (סרמוסי)
<b>סרמיסי] זה פי' (סרמוסין) [סרמיסין], (סרמוטין) [סרמיטין] לשון סירמוט הוא וכתב מקולקל נקרא סרמוטי, חמיסין לשון חטיפה, טורמסין בלעז עוגה שנטלוה מן העיסה ואפוה כשהיא כמו כדור ולא השוו פניה ולא תקנוה נקרא טורמוס, וכן הן אומרין אל תסמכו לנו מן המסכסכין את הדברים זה בזה כמטוה מסוכסך אלא מן שמסלסלין אותן ומעמידין דבר על אופניו, ולא מן שאין טעמיהן ברורין בכתב מסורמט ולא מן שחוטפין את הדבר בחמיסין אלא מיושבין, ולא מן שאין מתקנין את הדברים ומיפין אותן ומי שטעמיהן כטורמוס, פ"א, סרמיסין — שמסרסין את המסכתא ואין שונין ממנה אלא פרק אחד, סרמיטין — ששונין את המסכתא חתיכות כסמרטוטין, חמיסין — ששונין חומשה של מסכתא, תרמיסין — ששונין שתי הלכות מהמסכתא. [הערוך ערך חמסגב</b>
רבא דעמיה מדברנא דאומתיה — פי' מנהיג.
<b>הערוך ערך דברגה</b>
שהיה נוטל בד של הדס ומרקד בו לפני הכלה וכו' עד אהני ליה שוטיתא לסבא, ואמרי לה שטיותיה לסבא — שוטיתא — פי' ענף של הדס שמשחקין בו למשתה משום הכי נקרא שוטיתא כעין שטות.
<b>הערוך ערך שטגג</b>
ושיתה אלפי שיפורי.
<b>הערוך ערך שופרגב</b>
מאבולא ועד סיכרא — פי' מאבולא ועד סיכרא מבית האבל ועד הקבר שסוכרין בו המת.
<b>הערוך ערך אבלגב</b>
<h2>דף יז:</h2>
משחא דחפיפותא קאמר מר — פי' שמן של בשמים שמתוקן לחופות.
<b>הערוך ערך חףגג</b>
עבדא ליך אימיך דרדוגי משחא ארישא דרבנן — פי' גאון, יציקת השמן.
<b>הערוך ערך דרדג</b>
ארמלתא לית לה כיסנין — פי' עושין לבתולה בשעת נשואים ולא לאלמנה, רגילין לבשל חיטין ופולין ולועסות אותן ולתת בהן צימוקים וקרויין כיסני, והן שאמר רב חסדא הני כיסני מעלו לליבא. פ"א, אלמנה לית לה כיסנין — שאין משליכין לפניה קליות ואגוזים.
<b>הערוך ערך כסןגב</b>
<h2>דף יח.</h2>
דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי — פי' סיכסוך איש באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר.
<b>הערוך ערך חרםגא</b>
<h2>דף יט.</h2>
שטר אמנה — פי' שטר אמנה — כתוב לי שטר חוב על עצמך והאמן לי עד זמן פלוני ואתן לך הממון.
<b>הערוך ערך אמנהגא</b>
<h2>דף יט:</h2>
אמר רב אמי, ספר שאינו מוגה — עד ל' יום מותר לשהותו.
<b>הערוך ערך גה</b>
אמנה היה דברינו... מר בר ר' אשי אמר, אפילו מעידין עדי מודעה — עדות ע"פ, מגו דאי בעו כתבי למודעא השתא — נאמנין ומרעי ליה לשטרא דמקנא, מ"ט, כיון שמעידין כי אנסיה במכירה כי האי גוונא ניתן להכתב שטר מכירה, וכיון שניתן להכתב — נאמנין, ולא דמי לשטר אמנה, דשטר אמנה לא כתבי אנשי, וכיון שלא ניתן להכתב אע"ג דאמרי עדי השטר אמנה היו הדברים ביניהן — אין נאמנין, דקיימא לן כוותיה.
<b>הערוך ערך אמנהגא</b>
תנאי היו דברינו מהו.
<b>הערוך ערך תןגב</b>
<h2>דף כ.</h2>
מידי דהוה אנכסי דבר שטיא זבין נכסי אתו (בתרי)
<b>ב' תרי] ואמרי... כשהוא שוטה זבין. [הערוך ערך בר שטיא</b>
אין מזימין את העדים אלא בפניהם, ומכחישין את העדים שלא בפניהם, והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא, הכחשה מיהת הויא.
<b>הערוך ערך כחשגא</b>
והוא שאכלום בעליהן שלש שנים ובשופי — "והנה איננו [עמו, כי איננו] אלי" (בראשית ל"א, ב', ה') תרגום ירושלמי והא ליתינון שפיין לקיבלי.
<b>הערוך ערך שףגג</b>
<h2>דף כ:</h2>
לסוף אידכר רב אשי ואסהיד ליה, חזייה לרב כהנא דקא מהסם, א"ל, מי סברת עלך קא סמיכנא, אנא דרמאי אנפשאי ואידכרי.
<b>הערוך ערך הסם</b>
תנן התם בפ' ט"ז באהלות (מ"ב) התלוליות הקרובות בין לעיר בין לדרך — פי' כמין הר קטן.
<b>הערוך ערך תלגב</b>
עילא מצאו וטיהרו כל ארץ ישראל — [פי' עלילה]. ס"א עילעא מצאו — ואמרו הטומאה שהיו מחזיקין זו הצלע היתה וטיהרו כל א"י.
<b>הערוך ערך עלגג</b>
<h2>דף כב.</h2>
דכתיב ביה דאמר לנא רבנא אשי — פי' שנשא ונתן עמהם, וכיון דכתיב ביה הכי ורבנא אשי ודאי איהו לא משוי נפשיה כבית דין חצוף.
<b>הערוך ערך רבגא</b>
אמתלא — פי' בגמ' דסוף גיטין (פ"ט ע"ב) רב זביד אמר, במקום אמתלא חוששין לאמתלא, כלומר יש פנים לדבר שיצא עליה קול שהיא מקודשת אע"פ שאינה, כגון ההוא מעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי וכו'... אשת איש הייתי עד כיון שנתנה אמתלא לדבריה נאמנת, ולא תאמר שכל אמתלא צריך הדבר להישמע ולהיאמר, אלא א"כ יש מקום שמראה הדבר שיש שם אמתלא כגון זה המעשה וכי בעבורו יצא הקול אע"פ שלא נשמע אמתלא בהדיא אמתלא היא.
<b>הערוך ערך אמתלא</b>
<h2>דף כג.</h2>
עידיה בצד אסתן ותאסר — פי' עדים אלו בצד צפון ותיאסר. "מצפון זהב יאתה" (איוב ל"ז, כ"ב) תרג' מן צפונא אסתנא ייתי.
<b>הערוך ערך אסתנא</b>
<h2>דף כד.</h2>
למימרא מאי דר' יהודה חייש לגומלין ורבנן לא חיישי לגומלין, והא אפכא שמעינן להו, דתנן בפ"ד דדמאי (מ"ז) החמרין שנכנסו לעיר למכור תבואה, ואמר אחד מהן, שלי חדש — ולא התירו העומר, שלי אינו מתוקן — פי' אינו מעושר — אין נאמנין, דחיישינן לגומלין שמא התנו זה עם זה שהאחד יאמר כן על חבירו במקום אחר וכו'.
<b>הערוך ערך חדשגב</b>
<h2>דף כד:</h2>
ומשום חיפופי רשות הרבים — פי' שמא עוברי דרכים נתחככו בהן וטימאו החיצונות.
<b>הערוך ערך חץגה</b>
במה הייתם אוכלין בקדשי הגבול — עשר בגבולין כבר פי' בע' עשר.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
<h2>דף כה.</h2>
בתרומה דרבנן — אכול, בתרומה דאורייתא — לא תיכול — פי' תרומת חוצה לארץ ותרומת ארץ ישראל.
<b>הערוך ערך רםגא</b>
<h2>דף כה:</h2>
חזייה לר' אלעזר בישות — פירוש החזיר ר"ל פניו והביט בר' אלעזר בפנים זועמות.
<b>הערוך ערך בשות</b>
בר נפחא — רבי יוחנן הוו קרו ליה בר נפחא.
<b>הערוך ערך בר נפחא</b>
<h2>דף כו:</h2>
מתיב רבא מהא דתנן בעדיות (פ"ח מ"ב), העיד ר' יוסי הכהן ור' זכריה בן הקצב על תינוקת שהורהנה באשקלון — פי' הניחו ברשות גוי, משכון בל' ישמעאל אלרהן.
<b>הערוך ערך הרהן</b>
<h2>דף כז.</h2>
כגון אשתו של בן דינאי — פי' אדם לסטים ורוצח.
<b>הערוך ערך בן דינאי</b>
עיר שכבשה כרקום כל כהנות שבתוכה — פסולות — ירושלמי בפ' כל הגט (פ"ג ה"ד) איזהו כרקום, כגון, זוגין, ושלשלאות, וכלבים, תרנגולין, ואסטריטאות מקיפין את העיר. "ובנית מצור" (דברים כ', כ') תרג' ותבני כרקומין, "ויבא המעגלה" (ש"א י"ז, כ') תרג' ואתא לכרקומא. וכן תרג' "ושאול שוכב במעגל" (שם כ"ו, ה').
<b>הערוך ערך כרקום</b>
בלשת שנכנסה לעיר בשעת שלום — ענין חפוש, הגדוד שמחפשין את העיר.
<b>הערוך ערך בלש</b>
דמהדר ליה למתא, שושילתא, כלבא, זוגא ואווזא — פי' שושילתא — שהוא כעין עבות של ברזל ותולין בה זוגא שהוא תרגום "פעמון" (שמות כ"ח, ל"ד) ואווז וכלב קשורין לשלשלת וכשתברח אשה נכשלת בשלשלת ומתנודדת ונוקש הענבול בזוג ואווז וכלב צועקין ומתנערות המשמרות.
<b>הערוך ערך שלשלגא</b>
אם יש שם (מחבואות) [מחבואה] אחת מצלת על כל הכוהנות כולן — כדכתיב "מכל המחבאים אשר יתחבא שם" (ש"א, כ"ג, כ"ג).
<b>הערוך ערך חבגב</b>
<h2>דף כז:</h2>
כיון דאיכא עדים דאיכא מיא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן.
<b>הערוך ערך מה</b>
מפני שלבה גס בה בשפחתה — פי' (לבו) [לבה קרוב לה].
<b>הערוך ערך גסגב</b>
<h2>דף כח.</h2>
טלטולא דגברא קשי מן דאתתא... "הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר" (ישעיה כ"ב, י"ז).
<b>הערוך ערך טלגו</b>
מעמד ומושב היה לפלוני במקום הזה — כבר פי' בע' ברך (לעיל ח' ע"ב).
<b>הערוך ערך עמדגא</b>
<h2>דף ל:</h2>
שנתחייב חניקה או טובע בנהר או מת בסרונכי — פי' אסכרה "ותבחר מחנק נפשי" (איוב ז', ט"ו) תרגומו ובחרת סרנוקא נפשי.
<b>הערוך ערך סרנק</b>
<h2>דף לא.</h2>
לפוש — פי' כגון שיגע במשאו ומתכוין לעמוד להתרווח ולנוח כדי שיסור יגיעו זה חשוב כאילו הניח המשא שעליו, אבל לכתף שכוונתו לתקן המשאוי שעל כתיפו פטור דכמהלך דמי ולא עקר ולא הניח.
<b>הערוך ערך פשגא</b>
<h2>דף לג.</h2>
ונתרי בהו מעיקרא — קודם שהתחילו העדות ונרמזינהו רמוזי — בשעה שמעידין ולא מצו למימר אשתלין. "קורץ עין" (משלי י', י') תרג' דרמיז בעיניה, "שלח אצבע" (ישעיה נ"ח, ט') תרג' מרמיז באצבע.
<b>הערוך ערך רמז</b>
<h2>דף לג:</h2>
ממאי דמיתה חמורה דלמא מלקות חמור, דאמר מר, אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא.
<b>הערוך ערך נגדגב</b>
<h2>דף לה.</h2>
בין דרך ירידה בין דרך עלייה — כדכתיב "יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות" (תהלים ע"ד, ה'), כשהגרזן ביד אדם ומעלהו למעלה ממנו להורידו להכות על העץ או על זולתו כיוצא בו.
<b>הערוך ערך עלגא</b>
<h2>דף לו.</h2>
עד מתי הבת ממאנת, עד שתביא שתי שערות, דברי ר"מ, ר"י אומר, עד שירבה השחור על הלבן — פי' עד שיהא רוב השיער שחור. פ"א, עד שירבה עיקר השער שהוא השחור על ראשו של שיער שהוא הלבן, אלו פי' ר"ח ז"ל. פ"א, עד שירבה שער השחור על הבשר שהוא לבן.
<b>הערוך ערך שחרגא</b>
ודקארי לה מאי קארי לה — ענין קושיא [פי' למה ערב זה עם זה מלשון "אריתי מורי" (שה"ש ה', א')].
<b>הערוך ערך ארג</b>
<h2>דף לו:</h2>
אי דקא טעין טענת פתח פתוח הכי נמי — פי' טענת בתולים — תרין אפין טענת דמים וטענת פתח פתוח, יש דמים שהן מועטין באשה וכשבגרה מימעטי טובא, ואיכא דיבשין לגמרי, והאי תנא דקתני הבוגרת אין לה טענת בתולים לענין דמים קאמר, אבל לענין פתח פתוח אע"פ שבגרה ראוי הפתח להיות סתום כתקנו ואינו נפתח בבגר כדרך שהדמין צומקין בבגר, לפיכך יש לעולם טענת פתח פתוח, וכיון דאית בוגרת דיבשין דמיה לגמרי ואיכא דלא יבשין, אמר רב כגון האי נותנין לה לילה אחת.
<b>הערוך ערך פתחגא</b>
אמר ר' זירא, מפני שנחבטת על גב קרקע. כולהו נמי מיחבטא.
<b>הערוך ערך חבטגא</b>
<h2>דף לז:</h2>
"ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה" — למה לי, מבעי לכדתניא, מניין שאם נתערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג, מניין שאין פוטרין ואתו, שנאמר, "ולארץ לא יכפר" וגו'.
<b>הערוך ערך ארץ</b>
"ואתה תבער הדם הנקי מקרבך" (דברים כ"א, ט') למה לי, — מיבעי ליה לכדתניא, מניין למומתין בסייף שהוא מהצואר, ת"ל, "ואתה תבער הדם הנקי מקרבך" הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן מן הצואר אף שופכי דמים מן הצואר.
<b>הערוך ערך אתגד</b>
ברור (לך יום)
<b>לו] מיתה יפה — כבר פירשנו בע' (בו) [בז]. [הערוך ערך ברגב</b>
"כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה למה לי", — מיבעי ליה לכדתניא (ערכין ו' ע"ב) מנין ליוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי... שלא אמר כלום, שנאמר "כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה" וכו', אף קודם שנגמר דינו, ת"ל "מן האדם" ולא כל האדם... ר' יוחנן בן ברוקה אמר, נערך מפני שדמיו קצובין והאי חרם מיבעי ליה, לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנים ממון ומתכפר להן, שנאמר "אם כופר יושת עליו" (שמות כ"א, ל') יכול אף בידי אדם כן, — ת"ל, "חרם... מן האדם לא יפדה".
<b>הערוך ערך חרםגה</b>
לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להן, שנא' "וגם בעליו יומת אם כפר יושת עליו" (שמות כ"א, ע"ט) יכול אף בידי אדם כן, ת"ל, "כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה" (ויקרא כ"ז, כ"ט) אין לי אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה — פי' דרך עליה לא ניתנה שגגתה לכפרה שפטור מגלות דלא סגי ליה מיתות קלות היכא דהרגו דרך ירידה דניתנה שגגתה לכפרה וחייב גלות וגלות מכפרת עליו, ומפורש בפ' אלו הן הגולין (מכות ז' ע"א).
<b>הערוך ערך מתגב</b>
<h2>דף לט.</h2>
סנדל — פי' חתיכה של בשר כצורת סנדל.
<b>הערוך ערך סנדל</b>
<h2>דף לט:</h2>
ריבדא דכוסילתא — כבר פי' בע' כסל ובע' פגר.
<b>הערוך ערך רבדגא</b>
כי תרפתא דסיבורי — פי' כהקזת דם מן הצואר.
<b>הערוך ערך תרףגד</b>
כי נהמא אקושי בחינכי — פי' הבולע פת יבשה וכואב לו בית הבליעה וכשבולע פוצעתו.
<b>הערוך ערך נהם</b>
רב פפא אמר, אמרה לי בת ר' אבא, כי נהמא אקושא בחינכי — פי' כמו קשה.
<b>הערוך ערך אקושא</b>
<h2>דף מא.</h2>
מר סבר פלגו נזקא — קנסא, ומר סבר פלגו נזקא — ממונא.
<b>הערוך ערך פלגגא</b>
<h2>דף מג:</h2>
שקוד מנו, — שמואל — פי' זה שנקרא שמואל שקוד שהיה שוקד על דלתי התורה.
<b>הערוך ערך שקדגא</b>
<h2>דף מד.</h2>
ולטסקא — פי' מס שנותנין מן הקרקע.
<b>הערוך ערך טסקאגב</b>
<h2>דף מה:</h2>
עקימת שפתיו גרמו לו — פי' שמעקם שפתיו ומנענע, בבר"ר פל"ד "ותנח התיבה", "ובנה עליה מצודים גדולים" (קהלת ט', י"ד) עקמן וכמנן.
<b>הערוך ערך עקםגא</b>
<h2>דף מו:</h2>
האב זכאי בבתו בקדושיה, בכסף, בשטר, ובביאה — פי' אע"פ שמקדש אותה בשטר ובביאה, לא יתן אביה אותה לו עד שיקח ממנו הכסף. ולמדנו שהן לאביה,
<b>כסף — מדכתיב "ויצאה חינם אין כסף", ושטר וביאה] — כדכתיב "והיתה". [הערוך ערך אבגב</b>
אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, בכסף מנלן שהוא לאב, שנאמר "ויצאה חנם אין כסף" (שמות כ"א, י"א) — מכדי כתב ויצאה חנם אנן ידעינן דבלא כסף משמע, אין כסף דכתב רחמנא למה לי, אלא ללמד אין כסף לאדון זה כשיוצאה מרשותו אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב. ואסיקנא, האי קרא יציאה דכוותה קא ממעט לה — לזו הבת שלא תזכה בקדושיה — פי' כשם שיוצאה מרשות אדון בימי הנעורים יוצאה וחוזרת לאביה כי עודה קטנה ואינה יוצאה, וכשיוצאה בימי הנעורים ואין לאדוניה כסף, כך כשיוצאה ברשות אביה בימי הנעורים כסף קדושיה לאביה. ואקשינן, והא לא דמיא יציאתה מרשות אדון היא יוצאה לגמרי לא נשארה לו רשות כלום, ויציאתה מרשות האב בקדושין עדיין נשאר לאב בה רשות מסירה לחופה, ופרקינן, מיהא מילתא כבר נפקא לה לגמרי, דאמר מר, אין אדם מוכר בתו לשפחה אחר אישות.
<b>הערוך ערך אןגא</b>
<h2>דף מז.</h2>
מקיש יציאה להויה — והלכה — והיתה.
<b>הערוך ערך הויה</b>
<h2>דף מז:</h2>
חייב במזונותיה ובפרקונה — גמר' תקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה — דהא שכיח תדיר והא שכיח תדיר, ופרקונה תחת פירותיה — פי' פירות קרקעותיה דהא לא שכיח, והא לא שכיח וקבורתה תחת כתובתה — דהא שכיחי פעם אחת.
<b>הערוך ערך פרקגג</b>
"שארה" — (שמות כ"א, י') אלו מזונות וכן הוא אומר, "ואשר אכלו שאר עמי" (מיכה ג', ג').
<b>הערוך ערך שארגב</b>
<h2>דף מח.</h2>
האומר אם מת לא תקברוהו מנכסי — אין שומעין לו, לא כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור.
<b>הערוך ערך עשר</b>
<h2>דף מט.</h2>
זה מדרש דרש ר' אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה — ירושלמי בסוף הלכה קמא דפ' תפילת השחר (פ"ד ה"ב) וכי כרם היה שם אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשויין שורות שורות ככרם.
<b>הערוך ערך כרםגב</b>
<h2>דף מט:</h2>
ירוד ילדה ואבני מתא שדיא — פי' ירוד — תנין. "ותנים בהיכלי עונג" (ישעיה י"ג, כ"ב) תרג' וירודין בבית משתהון. "והיתה נוה תנים" (ישעיה ל"ד, י"ג) — ירודין.
<b>הערוך ערך ירודגב</b>
כפו אסיתא בצבורא וליקום עלה ולימא הכי, עורבא בעי בני וההוא גברא לא בעי בני — פי' אסיתא... היא מדוכה והיא מכתשת ובל' לעז מורטרו.
<b>הערוך ערך אסיתאגא</b>
עורבא בעי בני וההוא גברא לא בעי בני.
<b>הערוך ערך ערבגג</b>
אי אמיד כייפינן ליה.
<b>הערוך ערך אמד</b>
<h2>דף נ.</h2>
שמועות הללו מתמעטות והולכות, וסימנך, קטנים, כתבו, ובזבזו — פי' הילכות קטנים —
<b>שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים] — היו ג' חכמים, ר' אילא ור"ל ור' יהודה בר חנינא. הכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהן — היו ב' חכמים, ר' אילא ור"ל. והמבזבז אל יבזבז יותר מחומש — היה ר' אילא לבד, אילו ג' תקנות אושא נתמעטו בחכמים. [הערוך ערך בזגג</b>
בר שית דטרק ליה עקרבא... בר שיתא דטרק ליה זיבוריתא — פי' לשון נשיכה.
<b>הערוך ערך טרקגב</b>
מאי אסותיה, — מררתא דדיו חיורתי — פי' עוף הנקרא דיו. ובפ' אלו טרפות בגמ' סימני העוף (חולין ס"ג ע"א) אמר רב יהודה, חסידה — זו דיה לבנה, ולמה נקרא שמה חסידה — שעושה חסד עם חברותיה, האנפה — זו דיה רוגזנית, תניא נמי הכי למה נקרא שמה אנפה שמנאפת עם חברותיה, תרג' ירושלמי "החסידה" (ויקרא י"א, י"ט) — דיתא חיוורתא.
<b>הערוך ערך דיו</b>
אצותא דדיקלא — פי' ירקות... הן יוצאין סביב הדקל. ורב האי גאון פי', צמח עבה מאד ויש בו כמו ראשי המחטין והוא אטן בל' ישמעאל.
<b>הערוך ערך אצווה</b>
תנא מיניה ארבעין זימנין ודמיא כמאן דמנחא ליה בכיסתיה.
<b>הערוך ערך כסגו</b>
"אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת" (תהלים ק"ו, ג') וכי אפשר לו לאדם שיעשה צדקה בכל עת וכו'.
<b>הערוך ערך אשרגה</b>
"וראה בנים לבניך שלום על ישראל" (תהלים קכ"ה, ו') כיון שבנים לבניך שלום על ישראל, דלא אתו לידי חליצה ויבום.
<b>הערוך ערך ראגא</b>
<h2>דף נ:</h2>
אווש עליה כולי עלמא — פי' קול הברה של רבים.
<b>הערוך ערך אווש</b>
לפרנסה שמין באב — פי' עישור נכסים שמפרנסת עצמה מהן ומוליך לבעל.
<b>הערוך ערך פרנס</b>
זילו שימו מתמרי דאבודיא — פי' מן התמרים שעל המחצלות הפשוטות תחת הדקלים ליפול עליהם התמרים שגודרין מן הדקלים ובלעז שמה בודא.
<b>הערוך ערך בודיא</b>
<h2>דף נא.</h2>
סוף סוף העומד ליגדד כגדוד דמי — פי' כגון "גדו אילנא" (דניאל ד', י"א).
<b>הערוך ערך גדגד</b>
<h2>דף נא:</h2>
חמשה גובין מן המחוררין, ואלו הן, פירות, ושבח, והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו, וגט חוב שאין בו אחריות, וכתובת אשה שאין בה אחריות, האי פירות ושבח היכי דמי וכו' — פי' לשון חירות כלומר לא מן המשועבדין.
<b>הערוך ערך חמש</b>
חמשה גובין מן המחוררין — כבר פי' בערך חמש.
<b>הערוך ערך חרגט</b>
"והיא לא נתפשה" (במדבר ה', י"ג) — אסורה, הא נתפשה — מותרת — פי' לא נתפשה באונס אלא ברצונה מסרה עצמה לביאה — אסורה.
<b>הערוך ערך תפס</b>
ליסטים אליסטים לא קשיא, הא — בבן נצר, הא — בליסטים דעלמא.
<b>הערוך ערך בן נצר</b>
<h2>דף נב:</h2>
א"ר יוחנן, עשינו עצמינו כעורכי הדיינין — פי' ליתומים ולבני אדם שאינן יודעין לטעון משימין לו אפוטרופוס שיטעון בשבילו והדיין עצמו להיות הוא טוען ולסדר טענות מצד אחד אינו ראוי. ירושלמי (ב"ב פ"ט ה"ד) חדא איתתא אתת לגבי רבן יוחנן, אמר לה, קצץ הוא אסייך, א"ל, לא, הכן אריב"ל, אל תעש עצמך כעורכי הדיינין — שלא לגלות ליחיד דינו, — ידע בה שהיא כשרה.
<b>הערוך ערך ערך</b>
בשלמא בנו בידו אלא בתו בידו הוא — פי' ומתמהינן וכי בתו בידו היא לתתה לאנשים וכי נקבה תסובב גבר.
<b>הערוך ערך בתגא</b>
ועד כמה, אביי ורבא דאמרי תרוייהו, עד עישור נכסי.
<b>הערוך ערך עשר אחר עסק</b>
<h2>דף נג.</h2>
ואע"ג דאיכא למימר זוזי אנסוה דאמינא כמאן דמחו ליה מאה עוכלי בעוכלא — פי' מאה מכות.
<b>הערוך ערך עכלגא</b>
<h2>דף נג:</h2>
כי אתא רבין אמר ר"ל, ארוסה שמתה אין לה כתובה. א"ל אביי, זילו אמרו ליה שקילא טיבותיה ושדייה אחיזרי, כבר תרגמא רב הושעיא לשמעתיה בבבל — פי' קוץ קשה [בשורת טובתך השליכה על הקוצים].
<b>הערוך ערך חזרגב</b>
<h2>דף נד.</h2>
תני רב יוסף, בביתי ולא בביקתי — פי' בהרויח בביתי ולא בעקתי — בדוחקי.
<b>הערוך ערך בקתא</b>
בבל וכל פרוורהא נהוג כרב, נהרדעא וכל פרוורהא נהוג כשמואל — "ושדה מגרש עריהם" (ויקרא כ"ה, ל"ד) תר"י פרוורי קרויהון... "ירעשו מגרושות" (יחזקאל כ"ז, כ"ח) תרג' יזועון פרווריא.
<b>הערוך ערך פרוור</b>
א"ר חייא בר אבין, וחילופה בלקוט — פי' שכירו ולקיטו אם הלבישו בגדים, כשיצא יפשוט ואח"כ יצא.
<b>הערוך ערך לקט</b>
לכאורה כשמואל ריהטא, כי מעיינת בה הילכתא כוותיה דרב — פי' כשאתה פותח בה קודם שתעיין בה מעלה על דעתך שהוא כשמואל, וכאורה לשון ארמי הוא.
<b>הערוך ערך כאורה</b>
ההוא דאמר להו נדוניא לברת, אמר רב אידי בר אבין, פורנא ליתמי — פי' רווחא ליתמי.
<b>הערוך ערך פרןגד</b>
<h2>דף נה.</h2>
איתמר, כתובת בנין דיכרין וכו' — מפורש בפ' מי שהיה נשוי (לקמן צ"א ע"א) היה שם יותר דינר אחד, אילו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן.
<b>הערוך ערך כתובה</b>
הלכה כר' שמעון שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי — מסוכן, דתנן (גיטין ס"ה ע"ב) ר' שמעון שזורי אמר, אף המסוכן — פי' חולה שאמר לעדים כתבו אע"פ שלא אמר תנו יכתבו ויתנו, דאומדן דעת הוא דאין אדם משטה בשעת מיתה, וזה שלא אמר תנו, החולי דחקו ולא השלים דבריו וכמו שאמר כתבו ותנו הוא, וכן בתרומת מעשר של דמאי — עם הארץ שהפריש מכרי של דמאי תרומת מעשר אחד ממאה וחזרה ונתערבה לו בכרי ההוא כלומר נדמעה. א"ר שמעון שזורי, בזה אף בחול שואל ואוכל על פיו — פי' אם אמר חזרתי ותקנתיו מותר שאילו לא רצה להוציא מתחילה לא היה מוציא תרומת מעשר, אלא כיון שראינו שהוציא אומדן דעתא הוא ודאי כיון שאמר חזרתי ותקנתיו — נאמן, ותנינן בהדיא ר"ש שזורי אומר, כשם שאימת שבת על ע"ה — כך אימת דימוע עליו, וכבר פירשנו בע' דמאי בענין אחר.
<b>הערוך ערך חזרגא</b>
<h2>דף נה:</h2>
בבי רב משמיה דרב אמרי, ארכביה אתרי רכשי — פי' על שני סוסים הרכיבוהו, כלומר ב' כוחות וחזוקין מחזקינן ליה.
<b>הערוך ערך רכש</b>
<h2>דף נו.</h2>
חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה.
<b>הערוך ערך חבגא</b>
<h2>דף נז.</h2>
אחתי דרמי בר פפא הוות נסיבא לרב אויא אירכס כתובתה וכו' עד אי הכי זיל כתיב לה — פי' נאבד.
<b>הערוך ערך רכסגג</b>
<h2>דף נח.</h2>
נמצא גנב או קוביוסטוס — והוא בל"י מטעה בני אדם בדברי מרמות כגון גנב בעצמו.
<b>הערוך ערך קבסתן</b>
איכא בינייהו, קיבל, ומסר, והלך — פי' קבל — כגון שקיבל עליו הבעל בשעת אירוסין כל מומין שיש בה, לעולא — אפילו הכי אינה אוכלת עודה בבית אביה גזירה שמא ימזגו לה כוס של תרומה מבית חמיה ותשקה לאחיה ולאחותה, לרב שמואל — כיון שאינו יכול לטעון טענת מומין אוכלת, וכן אם מסרה האב לשלוחי הבעל ואין עמה לא אחיה ולא אחותה — אוכלת, לרב שמואל — אינה אוכלת שמא ימצא בה מום, והלך — פי' אם הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, לעולא — אכלה דליכא אחיה ואחותה, לרב שמואל — לא אכלה משום סמפון אם הלך אחיה עמה.
<b>הערוך ערך קבלגא</b>
<h2>דף נח:</h2>
קמייתא משום סמפון — פי' קמייתא משום סמפון שאם ימצא בה מום ויניחנה ונמצאת בשעה שאכלה בתרומה כי זרה היתה.
<b>הערוך ערך סמפוןגב</b>
<h2>דף נט:</h2>
ארבע יושבת בקתדרה — פי' — הוא כורסי והוא כסא והוא גוהרקא.
<b>הערוך ערך קתדרה</b>
אפילו הכניסה לו אלף שפחות כופה ועושה בצמר.
<b>הערוך ערך שפד</b>
שהבטלה מביאה לידי שעמום — "ואת המהומה" (דברים כ"ח, כ') תר"י וית שעמומיתא, "ובתמהון לבב" (שם כ"ח) ובשעממות ליבא.
<b>הערוך ערך שעמם</b>
הרוצה שילבין בתו יאכילנה פרחים וישקנה חלב סמוך לפרקה — פי' אפרוחין כגון תורין ובני יונה.
<b>הערוך ערך פרחגה</b>
<h2>דף ס.</h2>
יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא, ודין הוא ומה בהמה שהקל במגעה — פי' בהמה טמאה שאם נגעה בחייה במת אינה מטמאה החמיר בחלבה לאסרו דתניא (בכורות ו' ע"ב) גמל — גמל שתי פעמים, אם אינו ענין לבשרה תנהו ענין לחלבה שהוא אסור כבשר מהלכי ב' כגון האדם שהחמיר במגעו — שאם נגע במת נטמא ומטמא אחרים אינו דין שנחמיר בחלבו, ת"ל, "אך את זה" (ויקרא י"א, ד') זה אסור ואין חלב מהלכי שתים אסור. ד"א, בהמה טמאה שהקל במגעה וכו' — פי' הנוגע בנבלת בהמה טמאה טמאתו טומאת ערב, והנוגע באדם מת טמאתו טומאת שבעה, נמצא מגע בהמה קל ומגע אדם חמור, חלב אינו שוה בכל שהוא בנקבות ולא בזכרים והדם שוה בכל בנקבות ובזכרים.
<b>הערוך ערך חלבגא</b>
תניא, דם שע"ג ככר — גורדו ואוכלו, של בין השיניים — מוצץ ובולע — פי' גורד הדם ומעבירו ואח"כ אוכל הככר.
<b>הערוך ערך גרדגא</b>
תניא, ר' מרינוס אומר, גונח יונק חלב בשבת — פי' מוציא קול כעין שעול ומשליך דם.
<b>הערוך ערך גנחגא</b>
תניא, ר' מרינוס אמר, גונח יונק חלב בשבת, מ"ט, — מפרק כלאחר יד הוא, ובמקום צערא לא גזרו רבנן.
<b>הערוך ערך פרקגב</b>
מפרק כלאחר יד — פי' כל העושה בשבת דבר שאין מלאכתו ליעשות כך נקרא כלאחר יד.
<b>הערוך ערך חמרגא</b>
צנור שעלו בו קשקשים.
<b>הערוך ערך קשגה</b>
<h2>דף ס:</h2>
אפילו ביעותא בכותחא לא לישרי איניש במקום רביה — פי' לא אצטריך מביצה שנולדה אלא אפילו אותה שמוצא במעי אמה, כדאמרינן בר"ג דביצה (ו' ע"ב) השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות — מותרות לאוכלן בחלב דלאו כגופה דתרנגולת דמיין, ורב חסדא לא פשט בשני דרב הונא רבו, כיון שיש בכותח חלב וביצת שחוטה נראית כבשר אע"פ שמותר בבירור לא רצה להתיר.
<b>הערוך ערך כתח</b>
דברים הרעים לחלב כגון מאי, אמר רב כהנא, כשות, וחזין, דגים קטנים, ואדמה.
<b>הערוך ערך חזין</b>
אביי אמר, אפי' קרא וחבושא — פי' הן פרישין בלעז קוטניי.
<b>הערוך ערך חבשגא</b>
וכופרא — פי' כל זמן שהפרי רך ולא נגמר נקרא כופרי, וי"א, כפניות כעין זה.
<b>הערוך ערך כפרגב</b>
דמשמשי בי ריחיא הוו להו בני נכפי — פי' שגעון שנופל לארץ.
<b>הערוך ערך כףגו</b>
דמשמשא על ארעא הוו לה בני שמוטי — פי' ארוכים ודקים.
<b>הערוך ערך שמטגב</b>
דדרכא על דמא דחמרא הוו לה בני גרגרני — "כי הייתי זוללה" (איכה א', י"א) תרג' גרגרניתא.
<b>הערוך ערך גרגרן</b>
דדרכא על דמא דחמרא הוו ליה בני גירדני ס"א גרגרני — פי' גיררן אדם שנמרט שער ראשו, ויש מפרש, בעל גרב.
<b>הערוך ערך גרדון</b>
דאכלה תחלא הוו לה בני דולפני — פי' שחלים.
<b>הערוך ערך תחלגב</b>
הוו לה בני דולפני — פי' בנים שעיניהם דולפות דמעות תמיד.
<b>הערוך ערך דלף</b>
בני מציצי עיינא — פי' קטני עינים.
<b>הערוך ערך מץ</b>
דאכלה מוניני הוו לה בני מטיפי עינא — פי' נוטפי עינים.
<b>הערוך ערך טףגא</b>
דאכלה גרגשתא הוו לה בני מכוערי — "במעבה האדמה" (מ"א ז', מ"ו) תרג' בעובי גרגשתא.
<b>הערוך ערך גרגשתא</b>
<h2>דף סא.</h2>
הוו לה בני עינני — פי' בנים גדולי עינים.
<b>הערוך ערך עין</b>
דאכלה כוורי הוו לה בני חינני — פי' יפיפים בעלי חן.
<b>הערוך ערך חןגג</b>
דאכלה כרפסתא הוו לה בני זיותני — ירושלמי מהו כרפס שבנהרות, רבי חנינא אומר, פיטרוסילינון. י"א כרפס בל' לעז אפיו ובל' ישמעאל כרפס.
<b>הערוך ערך כרפס</b>
בני זיותני — בני בעלי זיו והדר.
<b>הערוך ערך זיו</b>
כוסברתא — "והמן כזרע גד" (במדבר י"א, ז') תרג' ירושלמי כסבר חיור וכך שמו בלשון ישמעאל כסבר פירוש כוליינדרו בלעז.
<b>הערוך ערך כסבר</b>
עולה עמו ואינה יורדת עמו... "והיא בעולת בעל" (בראשית כ', ג') בעלייתו של בעל ולא בירידתו — פי' אם היה עשיר או ממשפחה חשובה ממשפחתה — עולה עמו כמנהג מעלתו, ואם היתה היא עשירה והוא עני או פחות ממשפחתה — אינה יורדת עמו ממעלתה.
<b>הערוך ערך עלגא</b>
ותימא ליה, הא עיילת לך איתתא בהריקאי — פירוש אדם שעומד ומשמש במקומי.
<b>הערוך ערך הרק</b>
משום דא"ל, קמי ארחי ופרחי מאן טרח — פי' עוברין ושבין היורדים וחונים בבית רעיהם. פ"א, ארחא — אורח, פרחא — רוכל המחזיר בעיירות.
<b>הערוך ערך ארחגב</b>
אביי מנחא ליה אפומא דכובא — פי' כלי של יין.
<b>הערוך ערך כבגא</b>
אביי מנחא ליה אפומא דכובא, רבא אבי סדיא.
<b>הערוך ערך סדגג</b>
שמואל מחלפא ליה דביתהו בידא דשמאלא — וכו' עד רב פפא אשרשיפא — פי' ספסל קטן.
<b>הערוך ערך שרפרף</b>
אייתו לקמיה תבשילא דארדא — פי' ארדיא — כמהין, נראין הדברים שהיה שמואל מתאווה להן.
<b>הערוך ארך ארדגא]. תומרתא דחינוניתא — פי' בע' חן. פ"א, תחילת ביכורים של כל פירות כשמתחילין לבשל פירותיהן קורין אותו בל' ארמי חינוניתא בין לתמרים בין לשאר פירות. [הערוך ערך תמרגא</b>
תומרתא דחינוניתא — פי' תמרים שיש להם ריח יפה כלומר לכן הן בעלי חן. ס"א, דהינוניתא — פי' שם מקום והתמרים שגדילות שם שמינות הן הרבה ולפיכך אין משהין אותן לפני שמש שיש להם צער.
<b>הערוך ערך חןגג</b>
ספי מכל מינא.
<b>הערוך ערך סףגא</b>
הוה חליף ואזיל כואנגר דמלכא ס"א, כורנגא דמלכא — פי' [מסדר] תבשיל של מלך.
<b>הערוך ערך כואנגר</b>
<h2>דף סא:</h2>
כל מיא דצערי לך תוף שדי תוף שדי — פי' תרוק רוקך ותשליכהו מפיך.
<b>הערוך ערך תף</b>
שהפשתן מסריח את הפה ומשרבט את השפתים — פי' מנפח כמו אין משרבטין את הבהמה (ב"מ ס' ע"ב) וכבר פי' בע' חזר.
<b>הערוך ערך שרבטגב</b>
שפוד, שפחות, וגומות — רב מלכיו — פי' שמועות של רב מלכיו, שפוד — בס"ג דפ' אין צדין (ביצה כ"ח ע"ב) שפוד שנרצף אסור לתקנו ביום טוב. שפחות — בפ' אע"פ אפילו הכניסה לו אלף שפחות כופה ועושה בצמר. גומות — בפ' בא סימן בגמ' תינוקת (נדה כ"ב) גומות אע"פ שאין שם שערות. ואלו של רב מלכיה. בלורית וגבינה, ואפר מקלה — בלורית — בע"ז בפ' אין מעמידין בגמ' אין מסתפרין (ע"ז כ"ט ע"א) גוי המסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו שומט את ידו, וכמה, אמר רב מלכיה, ג' אצבעות לכל רוח, גבינה — בגמ' אמר ר' יהודה (שם ל"ה ע"א) שאלו את ר' יהושע מפני מה אסרו גבינת גויים, רב מלכיה אמר, מפני שמחליק פניה בשומן חזיר. אפר מקלה — בפ' אלו הן הלוקין בגמ' הכותב כתובת קעקע (מכות כ"א ע"א) אמר רב מלכיה, אסור לאדם שיתן אפר מקלה על מכתו מפני שנראית ככתובת קעקע וסימן מתניתא — מלכתא, שפחות, בלורית, אפר מקלה, וגבינה — רב מלכיה — שאלו ד' מתניתא הן (ושפחות)
<b>ושפוד] וגומות שמועות של רב מלכיו. [הערוך ערך שפד</b>
איכא בינייהו, דמטללה בגורייתא קיסנייתא ונרדשיר — פי' כלבתא קטנה בברייתא היא ורגליה קצרות ורגילין בני אדם לשחק בהן.
<b>הערוך ערך ברגיב</b>
קסינייתא ונרדשיר — עיי' בע' נרדשיר, ס"א, קסינייתא זוטרתי — ופי' כלבים קטנים כמיני שגל ששוחקין בהן.
<b>הערוך ערך קסןגב</b>
דמטללא בנורייתא קיסנייתא ונרדשיר — פי' בל' ערבי קורין (לדרי) [דרי] אלנרד.
<b>הערוך ערך נרדשיר</b>
<h2>דף סב.</h2>
לא מצי ההוא גוי לסגויי בהדי ישראל — "כולו שב במרוצתם" (ירמיה ח', ו') תרג' כולהון מסגן ברעות נפשהון.
<b>הערוך ערך סגגד</b>
הני מילי מילתא חדתי אבל הא דשנן בה — פי' נהגנו בה.
<b>הערוך ערך דשגב</b>
אמרי אינשי דמלפא תכלא לא בהתא — פי' המלומדת להיות שכולה אין לה בשת.
<b>הערוך ערך תכלגב</b>
הטיילין בכל יום, מאי הטיילין, אמר רבה, בני פירקי — כלומר תלמידי חכמים שבכל יום הולכין ללמוד תורה וחוזרין ולנין בביתם, עונה שלהם בכל יום הואיל ושכיחי בביתם. א"ל אביי וכו' עד שמנדדות שינה מעיניהן — כלומר לעשות מלאכה ולזון בעליהן, ואת אמרת שמתעסקין באלו הדברים בכל יום אלא אמר אביי וכו' עד וגני בטולא דאפדניה ועל כן נקרא טייל שלן בצל אפדנו. איכפל תנא לאשמועינן טייל ופועל — פי' איכפל ביה דאמרי המדיר את אשתו שבת אחת לאשמועינן טייל ופועל שאין בכל החשובין במשנה שחייבין בעונה בכל שנה ושבת אלא הטייל בכל יום והפועל פעם אחת בשבת או שנים אם עושים בעירם, אבל האחרים שאינן חייבין בעונה בכל שבת אמאי יוציא אפילו לא הדירה אינו חייב לה, פרקינן לה ממתניתין דקתני המדיר אכולהו, ואקשינן והא ספנין לששה חדשים קתני.
<b>הערוך ערך טיילגב</b>
מאי טיילין, כגון רב שמואל בר שילת דאכיל מדידיה ושתי מדידיה וגני בטולא דאפדניה ולא חליף דרוקא דמלכא אבביה — פי' חיל של מלך.
<b>הערוך ערך דרוקא</b>
אמרו ליה רבנן, וכי מאחר דחיל מר כולי האי, למה ליה למר למסמכיה — כלומר כיון שאתה גבור כולי האי "יש לאל ידי" (בראשית ל"א, כ"ט) תרג' אית חילא בידי.
<b>הערוך ערך חלגח</b>
<h2>דף סב:</h2>
רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות — פי' כיצד המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מב' קבין חיטין בשבת ומשמש עמה (לקמן ס"ד ע"ב) והמודר על אשתו מתשמיש המטה מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרין בשבת, וג' דינרין עושין י"ח קבין לפי חשבון ד' סאים בסלע, כיצד, הסלע — ד' דינרין, והולכין ד' סאין בסלע, הרי סאה בדינר ולג' דינרין ג' סאין וג' סאין הם י"ח קבין, הרי נמצאו כשאינו משמש עמה — י"ח קבין, וכשמשמש עמה — ב' קבין הרי ט' קבין לכל קב וקב, זה שאמרו רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות. פ"א, רוצה אשה שיהיה בעלה חמר ויהיה מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יביא לה אלא קב חטין בלבד, ולא יהיה גמל שיהא הולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונתה אלא אחת לל' יום ואע"פ שמביא לה בשבת ט' קבין, חביבה עליה העונה בכל שבת וקב אחד מט' קבין ופרישות ל' יום.
<b>הערוך ערך קבגא</b>
עונה של תלמידי חכמים אימת, מערב שבת לערב שבת... "אשר פריו יתן בעתו" (תהלים א', ג')... זה המשמש מטתו מערב לשבת לערב שבת — פי' שבו נברא אדם הראשון, וקשיא, הא דתנן בס"פ אע"פ שאמרו (לקמן ס"ד ע"ב) ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת, ומפרש, ר' יוסי בר' חנינא אמר, תשמיש.
<b>הערוך ערך עןגו</b>
דל עינה חזיתיה אסתקר — פרח רוחה. ס"א, סוי לבה — פרח רוחה.
<b>הערוך ערך אסתקר</b>
ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה.
<b>הערוך ערך כלבגא</b>
<h2>דף סג.</h2>
לא מר אפסיק ולא מר אפסיק — פי' לא רב יוסף ולא רבה אבוה אכלו ערב יום הכפורים סעודה המפסקת.
<b>הערוך ערך פסק</b>
המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת — בב"ר פנ"ג למה ז' דינרין — מפני שהיא מתחייבת לעשות ז' מלאכות, טוחנת, ואופה, מכבסת, ומבשלת, ומניקה את בנה, ומצעת המטה, וטווה, וכן המורד על אשתו, מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרין בשבת — למה ג', מפני שהוא חייב לה ג' שארה כסותה ועונתה.
<b>הערוך ערך שבעגא</b>
<h2>דף סג:</h2>
אמר רבא, האי בורכא, א"ל ר"נ בר יצחק, מאי בורכתא, אנא אמריתא ניהליה — פי' האי בורכתא — כלומר דבר בורות הוא, ובור הוא בעולם מי שאמר דבר זה.
<b>הערוך ערך ברךגד</b>
רב גמדא.
<b>הערוך ערך גמדא</b>
<h2>דף סד.</h2>
מאי טרפעיקין, אמר רב ששת, אסתירא, וכמה אסתירא, — פלגי דזוזא, תניא נמי הכי ר' יהודה אומר, ג' טרפעיקין שהן ט' מעין, מעה וחצי לכל יום.
<b>הערוך ערך טרפעיק</b>
<h2>דף סד:</h2>
מפץ — פי' כמין מחצלת עשויה מן חילף ומן כיוצא בה.
<b>הערוך ערך מפץ</b>
נותן לה מטה ומפץ, אם אין לו מפץ ומחצלת.
<b>הערוך ערך מחצלת</b>
<b>מ]ככר בפונדיון, מארבע סאין בסלע — פי' מ"ח פנדיונין בסלע, ובד' סאין יש כ"ד קבין, יבוא חצי קב שהוא י"ב ביצים בפונדיון אחד, מניין שמ"ח פונדיונין לסלע, — דתניא בתוספתא דב"ב (ספ"ה) פרוטה שאמרו אחד משמונה לאיסר, איסר אחד מכ"ד לדינר, שש מעה כסף דינר, מעה ב' פונדיונין, פונדיון שני איסרין, הנה יעלו שנים עשר פונדיונין לדינר וד' דינרין לסלע יעלו מ"ח פונדיונין סאה ששה קבין לארבע סאין יעלו כ"ד קבין. [הערוך ערך ככר</b>
ר' שמעון אומר, ב' ידות לככר מג' ככרות לקב, חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה — פי' לר' שמעון ב' ידות לככר הן ב' סעודות, וככר כולו ג' סעודות, וג' ככרים לקב, ועלה הקב ט' סעודות, וכל ככר ח' ביצים, שהקב כ"ד ביצים וחצי הככר שהוא ד' ביצים הוא הפרס, ששנינו (נגעים פי"ג מ"ט) הנכנס לבית המנוגע וכו' הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהא בכדי אכילת פרס פת חטים וכו', וחצי חציו שהוא חצי פרס הוא ב' ביצים לפסול את הגויה, שהאוכל כשיעור הזה אוכלין טמאין נפסל גופו מלאכול בתרומה ואסור לאכול בתרומה עד שיטבול, ויש שפירשו שאם נגע בה פסולה והוא ששנינו כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין בכביצה.
<b>הערוך ערך גויהגא</b>
<h2>דף סה.</h2>
"ושקויי" (הושע ב', ז') דברים שהאשה משתוקקת עליהן ומאי נינהו תכשיטין — פי' משתוקקת — מתאווה.
<b>הערוך ערך שקגב</b>
מעשה בכלתו של נקדימון שפסקו לה חכמים סאתיים יין לציקי קדירה — פי' דבר היורד לקדרה.
<b>הערוך ערך צקגב</b>
נחמני — הוא אביי כמפורש בע' אביי.
<b>הערוך ערך נחמני</b>
נחמני — דאביי נחמני שמו ומפרשא בכמה דוכתי מגמרא, ונקיטי רבנן דבר אחוה דרבה בר נחמני הוה ותלמידיה, וכיון דהוה שמיה נחמני כשם אבוהי דרבה לא הוה קרי ליה כל שעתא נחמני כשם אביו אלא הוה קרי ליה אביי בלשון ארמית כאדם שקורא אביו וסליק ליה אביי, וכיון שהיה מן האבות והגדולה קריוה רבנן הכי.
<b>הערוך ערך אביי</b>
והוה משקי ליה בשפר זייני — פי' כוס של זכוכית ארוך שיעור טפח או יותר וקורין אותו ברזינא כאותו שבפ' שמונה שרצים (שבת ק"ט ע"ב) ברזינא לזיבורא אף זה קורין אותו שפר זיינא, וכשהראתה חומא דהוה משקי ליה בשפר זיינא הוציאה זרועותיה.
<b>הערוך ערך שפרגג</b>
נפקא אבתרה מחייה בקולפא דשיראי — כלומר מחייה בשיראי שראשו קשור.
<b>הערוך ערך קולפא</b>
<h2>דף סה:</h2>
האי תנא שליח ערטיל וסיים מסאניה — תרג' "ופשט את בגדיו" (ויקרא ו', ד') ושלח, תרג' "ערום" ערטילאי, כלומר אדם שיהא ערום ומנעליו ברגליו.
<b>הערוך ערך שלחגב</b>
<h2>דף סו.</h2>
בעי רבינא, עשתה ג' וד' מלאכות בבת אחת מהו — פי' מניקה וטוה הם ב' בבת אחת, דורכת גת ברגליה, ושומרת גן בעיניה, ועושה בפלך בידיה, ומלמדת תינוקות מיני זמר או קינות וכיוצא בהן בפיה ובלשונה, ובכולן נוטלת שכר, יש לבעל לומר כשדוחקת עצמה כל כך יגיע לה חולי ולאו כל כמינה להפיל עצמה למדת חולי ותקום עלי לרפאותה אלא א"כ השכר שלי.
<b>הערוך ערך מלאכה</b>
<h2>דף סו:</h2>
תנא עיסקא רבה וקתני עיסקא זוטא.
<b>הערוך ערך עסקגג</b>
מלח ממון — חסד, ואמרי לה, חסר — פי' כל דבר צריך מלח למלחו שלא יסרח, וממון צריך למולחו שלא יכלה ובמה מולחו בגמילות חסד, ואמרי לה, חסר — שצריך לחסרו לצדקה ולמצות ולכבוד התורה.
<b>הערוך ערך מלחגא</b>
<h2>דף סז.</h2>
כדבעי ליה למיעבד לא עיבד דאמרי אנשי, לפום גמלא שיחנא — פי' שחן משאוי בל' ישמעאל.
<b>הערוך ערך שחןגב</b>
הכא במאי עסקינן בדהבא פריכא — "יבש היה כעץ" (איכה ד', ח') תרג' הוה פריך כקיסא.
<b>הערוך ערך פרךגא</b>
הכא במאי עסקינן בדהבא פריכא — פי' זהב שבור כיון שאינו פוחת ככלים חשוב רב אשי אמר, במללא — פי' זהב ממלא — זהב הנלקט מן הארץ ממוצאו הנקרא בל' ישמעאל אלתיבר.
<b>הערוך ערך מלגי</b>
גמלים של ערביא אשה גובה פורנא מהן — בב"ר פ' פ"א, "מוהר" (בראשית ל"ד, י"ב) פורנין, מתן — פרא פרנון, תר"י פרן כתובה.
<b>הערוך ערך פרןגד</b>
אמר רב פפא, הני תותבאי דבי מכסי — פי' שמלות.
<b>הערוך ערך תבגב</b>
רב פפי אמר, הני שקי דאורדיא ואשלי דקימחוניא אשה גובה פרנא מהן — פי' אשלא — חבל שעושין מפשתן או קנבוס ויש שעושין חבלים מן חריות של דקל ומושכין בהן את הספינה.
<b>הערוך ערך אשלגב</b>
<h2>דף סז:</h2>
מאי דקאמא, אמר לו, נעניתי לך קום אכול — פי' מאי שנא שהביאה לו עכשיו זו התרנגולת ולא קודם.
<b>הערוך ערך קמאגא</b>
נעניתי לך קום אכול — נעניתי לך שאול בן קיש מלך ישראל, אילו ב' ענינים שייכי
<b>לאהדדי]. [הערוך ערך עןגב</b>
הבא משכון וטול כדי שתזוח דעתו עליו — פי' מלשון "ולא יזח החשן" (שמות כ"ח, כ"ח).
<b>הערוך ערך זח</b>
מר עוקבא הוה שדי לההוא עיניא ד' זוזי בצינרא דדשא.
<b>הערוך ערך צנרגב</b>
אתונא — "מאור כשדים" (בראשית ט"ו, ז') תר"י אתון נוריהן דכשדאי.
<b>הערוך ערך אתון</b>
אמר, מפנק כולי האי עייפינהו ושדרינהו ניהליה — "מגילה עפה" (זכריה ה', א') פי' עפה כפול, תרגום כפול עיף.
<b>הערוך ערך עףגג</b>
שבעה אלפי דינרי זיינקי — פי' מטבע טוב.
<b>הערוך ערך זיינקי</b>
אמר, זוודין קלילין ואורחא דחיקא — פי' צידה מעוטה והדרך רחוקה.
<b>הערוך ערך זוודגב</b>
ר' אבא הוה צייר זוזי בסודריה ושדי ליה לאחוריה.
<b>הערוך ערך צרגב</b>
<h2>דף סח.</h2>
במה אתה סועד בטלי כסף או בטלי זהב — פי' טלי כסף — בגדי פשתן כלומר טליתות לבנות ככסף...
<b>או] בטליתות של צמר דהן אדומות כזהב. פ"א... בטלי כסף — שהן קערות כסף... בטלי דהב בקערות זהב. [הערוך ערך טליגא</b>
ת"ר, המסמא את עינו, המצבה את כריסו, המקבה את רגליו ואת שוקו — פי' משים קב בשוקו להתראות שהוא חגר.
<b>הערוך ערך קבגא</b>
<h2>דף סט.</h2>
ותלא ליה רב לרבי בי חיטי — פי' בבית התפירות כלומר מקום שתופרין קצת היריעות הקלפין שהן עשויות במגילה כן כתב רב שאלות הרבה לפני רבי ותלא ליה בחלק שבין התפר.
<b>הערוך ערך חטגג</b>
אגביה עישור נכסי מאסטרובלי דריחיא — פי' אסטרוביל יש מי שאמר ריחים התחתונה הקבוע בקרקע ויש מי שאמר אמת הריחים והוא מקום בית קיבול.
<b>הערוך ערך אסטרוביל</b>
אצטרובל — כבר פירשנו בפ' אס.
<b>הערוך ערך אסטרובל</b>
מגבינן מעמלא דבתי — פי' משכירות הבתים.
<b>הערוך ערך עמלגד</b>
<h2>דף סט:</h2>
מאי מרזח, — אבל דכתיב (ירמיה ט"ז, ה') "כה אמר ה' אל תבא בית מרזח" — כלומר האבל הניזח במרירות ומזדעזע מלשון "ולא יזח החשן" (שמות כ"ח, כ"ח) כמו (מזיז)
<b>מזין] ומזים. [הערוך ערך מרזח</b>
אדאתא אילפא אימלך ר' יוחנן תלה נפשיה באסקריא דמכותא — תורן — אסקריא, וכן הוא אומר (יחזקאל כ"ז, ה') "ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך".
<b>הערוך ערך אסקריא</b>
<h2>דף ע.</h2>
מצוה לקיים דברי המת — פי' אסיקנא בסוף הלכה אלא גדולה מן הארוסין איכא בינייהו, דבקטנה דברי הכל בין מן הארוסין בין מן הנשואין יעשה שליש מה שהושלש בידו, בגדולה מן הנשואין דברי הכל הרשות בידה, בגדולה מן הארוסין, ר"מ סבר, מצוה לקיים דברי המת — יעשה שליש מה שהושלש בידו, והילכתא כוותיה, וכל מקום שאמר ר"מ מצוה לקיים דברי המת זה עיקרו.
<b>הערוך ערך מצוה</b>
<h2>דף עא.</h2>
הוא נתן אצבע בין שיניה — משל הוא כאדם שנתן אצבע בין שיני חברו ואמר לו למה נתת אצבע בין שיני, הכא נמי כיון דנדרה ולא הפיר לה יוציא ויתן כתובתה דאמרה ליה אמאי לא היפרת לי.
<b>הערוך ערך שןגא</b>
אם תמצא לומר זווי זווי קתני.
<b>הערוך ערך זוו</b>
<h2>דף עא:</h2>
שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר — שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר דמית, מאי פירושה, כן ראינו דבר זה משל הוא אשה שנדרה שלא תגלח שיער שבאותו מקום אינו מפיר לה בעלה מפני שדבר זה אין מעכב בתשמיש המטה וחשו חכמים לאומרה בפרט מפני הגנאי ומפני הפריצות.
<b>הערוך ערך שעל</b>
כאן ברדופה, כאן — בשאינה רדופה וכו' עד ורדופה לילך להגיד שבחה — פי' כיון שנכנסה בבית בעלה ונמצאת שלימה רגל ראשון היא רדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה ושאר הרגלים אינה רדופה. ירושל' (פ"ז ה"ד) איזהו רגל רדופים, א"ר יוסי בר ר' בון, רגל ראשון שאביה רודפה לבית בעלה.
<b>הערוך ערך רדף</b>
<h2>דף עב.</h2>
ואין כל בריה סופדה — ואיכא דאמר, אין כל בריה סופנה — פי' אין קוברה בעפר.
<b>הערוך ערך ספןגב</b>
דדל ידלוניה — ופי' כמו אגרא דהספידא דלויי. פ"א, מי שנושא את המת אחרים ישאו אותו כמפורש... דיטען יטעוניה.
<b>הערוך ערך דלגב</b>
דלואי ילווניה — פי' מי שמלוה את המת אחרים ילוו אותו.
<b>הערוך ערך לוגב</b>
אמר רב יהודה אמר שמואל, דברים של קלון — פי' דבר ערוה, "וחשופי שת ערות מצרים" (ישעיה כ', ד') תרג' וגלן עריה קלן מצראי.
<b>הערוך ערך קלןגד</b>
על מנת שתהא ממלא ונופצת — פי' אמר לה כשתשמשי מטתך תתהפכי יפה כדי שלא תתעברי אלא תנפצי שכבת זרע, ומפורש בירושלמי, תמן אמרי כמעשה ער ואונן שהיו משחיתין שכבת זרע שלהן.
<b>הערוך ערך פץגא</b>
ר' טרפון אומר, אף הקולנית — תוספתא (פ"ז) אי זו היא קולנית, — כל שהיא מדברת בתוך ביתה ושכניה שומעין את קולה, פי' שמואל בגמר', מספרת עמו בעסקי תשמיש כדרכה שלא בלחש שהשכנין שומעין ואינה ביישנית, ומתניתא פירשה שבשעת תשמיש יש לה נחרה ואינה יכולה לכלוא את נשימתה מהשמע, ובשביל כך מקשין הא מילתא מומא הוה לפי שלא ברצון האשה נשימתה נשמעת כדי שתמנה עם העוברת על דת אלא מום הוא ככל המומין, ומסקינן מחוורתא מתני' כשמואל.
<b>הערוך ערך קלגה</b>
אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת — פי' קופות שעושין מן הגמי ומכל הנצרים וכגון מיני ערבה ויש עוד קפיפה בק' ואחד הוא.
<b>הערוך ערך כפפה</b>
<h2>דף עב:</h2>
דאורייתא — קלתה שפיר דמי, דת יהודית — אפילו קלתה נמי אסיר — פי' אע"פ שבשוק כפה על ראשה לבדה שרי מדאורייתא, דת יהודית אסרה בשוק עד שתתן על ראשה דבר אחר, אבל בחצר בקלתה אין בה משום פריעת הראש.
<b>הערוך ערך קלתגא</b>
וטווה ורד כנגד פניה — כבר פי' בערך בתול.
<b>הערוך ערך טוגא</b>
וטווה ורד — כבר פירשנו בע' בתולה, "שושנת העמקים" (שה"ש ב', א') תרג' ועובדי יאין כוורדא דבמישר גינניתא דעדן.
<b>הערוך ערך ורד</b>
וורד כנגד פניה — פי' הגאון, צמר אדום הצבוע בלכא וכיוצא בו כי הגוון האדום קורין אותו וורד ובל' ארמי צמר אדום קורין אותו ורדא, וזו האשה אם טווה ורד בשוק שהוא צמר אדום כדי להראות פניה כנגדו שנופל זיהורו על פניה הרי זה עזות מצח ופריצות.
<b>הערוך ערך בתולגב</b>
עולם הב לי פלכאי — פי' כמו "תמכו פלך" (משלי ל"א, כ"ט).
<b>הערוך ערך פלךגא</b>
<h2>דף עג:</h2>
מודים חכמים לר' אליעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והיא יתומה בחיי האב — והיא אינה בוגרת שתקבל קידושין גמורים, וביבמות בפ' ב"ש (ק"ט ע"א) מפורש קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה [הרי היא] כיתומה בחיי האב והחזירה (אסורה) [שאסורה] ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה, כלומר כיון שהשיאה אביה אין לו בה רשות וכיון שנתגרשה אע"פ שהאב קיים היא יתומה בחיי האב והיא אינה בוגרת שתקבל קידושין גמורין.
<b>הערוך ערך יתום</b>
<h2>דף עה.</h2>
טב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו — פי' ר"ח, טוב לאשה לישב באישות ואפילו בעלה כעור ופעוט מלמיתב ארמלו. פ"א, טן — גוף, דו — ב' "בדי שאול תרדנה" (איוב י"ז, ט"ז) תרג' טנדו לב' קבורתא תחתן.
<b>הערוך ערך טנדו</b>
דשושמנא גברא — כורסיא בי חרתא רמו לה — פי' מי שבעלה כשיעור נמלה כמו משל מושבה בין הנשים החשובות ממנה, חרתא — שרות כמו "את החרים ואת הסגנים" (נחמיה ה', ז') "לך אל נמלה עצל" (משלי ו', ו') תרג' אתרמי לשושמנא עטלא.
<b>הערוך ערך ששמן</b>
דנפסא גברא — תיקריא בסיפי בבא וליתיב, דקלסא גברא טלפחי לקידרא לא בעיא — פי' שומרי ירקות כגון נפוס וקולסי כרוב, כלומר אפילו בעלים שלהן נבזין יותר כבוד יש להן מלישב באלמנות. ור"ח ז"ל פי', קולסא בדי תרדין ובדי כרוב שמיהן יוצאין עליהן ונקראין (נפוס) קולסי כרוב וקולסי תרדין אפילו בעלה של אשה קולסא היה ממתק אתה הקדירה ולא היתה צריכה למתק אותה בעדשים, כל אלה להראות כי אפילו איש פחות, אשה רוצה בו. נפסיא כמו נפיא שמנפין בה את התבואה וכל דבר ארוך ורחב ויש לו ציצין ופרחין קוראין אותו נפוסא, כאשר שנינו (כלאים פ"א מ"ה) הצנון והנפוס והוא שמרובין עליו וכן הוא אומר אפילו נפוסא בעלה של אשה היתה יכולה לתלות על פתחה כאמלתרא ומועיל לה יותר מלישב בדד. פ"א, לדבר מאוס קורין בל' יון נפס וקולסא כעין "לעג וקלס" (תהלים מ"ד, י"ד) כלומר מי שבעלה מאוס ונבזה מאד.
<b>הערוך ערך נפסגא</b>
דקולסא גברא — כבר פי' בע' חלף.
<b>הערוך ערך קלסגא</b>
והתנן בפרק על אילו מומין (בכורות מ"א ע"א) הזקן, והחולה, והמזוהם — "חלאתה בה" (יחזקאל כ"ד, ו') תרג' דזיהמותא ביה.
<b>הערוך ערך זהםגב</b>
זיעה גבי כהנים אפשר לעברה במקוה דחמרא ומורה ומושקון — פי' יש אומרים רעי של חיה וכן אלענבר שהוא מין הדגה כיוצא במושק בורא מיני בשמים, מושק — מושקטו בלעז. ס"א, מושק — ובל' ישמעאל אלמסק.
<b>הערוך ערך משק</b>
נשכו כלב ונעשה מקומו צלקת הרי זה מום — פי' משתתרפא המכה וקרם עליה עור ולא נשאר אלא רושם המכה בלבד שמו צלקת, כדאמרינן בתורת כהנים (תזריע פר' ה' פרק ו') יכול עד שיעשה צלקת, ת"ל, "שחין" (ויקרא י"ג, י"ח) הא כיצד — נתרפא ולא נתרפא. פ"א, נעשה מקומו שומא לבנה.
<b>הערוך ערך צלקת</b>
<h2>דף עה:</h2>
אם בהרת קודמת לשיער לבן — טמא, אם שיער לבן קודמת לבהרת טהור, ואם ספק טמא, ר' יהושע אומר, כיהה, מאי כיהה, אמר רבה, כיהה וטהר. ודילמא כיהה וטימא, אמר רב יהודה, אמר קרא "לטהרו או לטמאו" (ויקרא י"ג, נ"ט) הואיל ופתח בה הכתוב תחלה בטהרה. ס"א, קיהה — פירוש אם שיער לבן קודם לבהרת שהיה זקן ושערו לבן, פירוש כיהה וטיהר כלומר כאדם הממאן החזיק בדבריו וטיהר. פ"א, בע' קה.
<b>הערוך ערך כהגג</b>
ר' יהושע אמר, קיהה — עיי' בע' כה, כלומר מיאן לחזור בו ודקדק בדבר הרבה וטיהרו.
<b>הערוך ערך קהגב</b>
<h2>דף עו.</h2>
הכא במאי עסקינן ביתירות, יתרות מה ראיה מייתי — כלומר מה ראיה יכול האב להביא שאחר שנתקדשו נולדו בה איברים יתרים כגון אצבעות ידים ורגלים ודאי כן נולדה, מייתי האב ראיה דראה הבעל המומין קודם שקידשה ונתפייס.
<b>הערוך ערך יתרגב</b>
ותנא תונא — פי' והתנא שנאה כלומר ששנינו במשנתינו כשמעתיה.
<b>הערוך ערך תןגא</b>
<h2>דף עו:</h2>
אפילו למ"ד קדושין לטיבועין ניתנו — ר"מ סבר קידושין לטיבועין ניתנו פי' והלכתא בהא כר"מ, הלכך אפילו נתן לה בשעה שקדשה אלף זהובים ואמר לה הרי את מקודשת לי באלו וקבלתם מידו כגון זה אמרו לטיבועין ניתנו בין מת הוא ובין מתה היא בין חזר בו הוא ובין חזרה בה היא בין היא קדשה עצמה ובין קדשה אביה או אחיה, כל שתפסו לה קדושין באותו ממון אין לו להחזיר ממנו כלום, וקיימא לן כאמימר דאמר לעולם קדושי לא הדרי, והא דרב אשי לא קמה, הילכך כר"מ וכאמימר עבדינן.
<b>הערוך ערך טבעגא</b>
מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות.
<b>הערוך ערך עבגב</b>
הוגלד פי המכה, בידוע שג' ימים קודם שחיטה — פי' עור דק שעלה על המכה, כמו "שק תפרתי על גלדי" (איוב ט"ז, ט"ו) אמר איוב, מנהגו של עולם מי שהיתה לו מכה ונתרפאה [מעט] והעלת גלד נותן בה דברים רכים כמו צמר גפן או סרק של פשתן בריכוך השמן, אבל אני השק שאינו רך אלא קשה תפרתי עלי גלדי.
<b>הערוך ערך גלדגא</b>
<h2>דף עז.</h2>
כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידון וראיה אחרונה — פי', ערב — בגט פשוט (ב"ב קע"ג ע"א) המלוה את חבירו ע"י ערב וכו' עד רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב. צידן — בפ' מי שאחזו (גיטין ע"ד ע"א) אמר רשב"ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אסטליתי ואבדה אסטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה. ראיה אחרונה — בפ' דיני ממונות בשלשה זה בורר לו (סנהדרין ל"א ע"א) א"ל, הבא עדים, א"ל, אין לי. הבא ראיה, אמר, אין לי ראיה שהוא חייב וכו' בזו ראיה אין הלכה כמותו אבל בראיה ראשונה הלכה כמותו.
<b>הערוך ערך ערבגב</b>
ובעל פוליפוס גמרא, מאי בעל פוליפוס רב יהודה אמר שמואל, ריח החוטם. במתניתא תנא, ריח הפה.
<b>הערוך ערך פליפוס</b>
המקמץ, והמצרף נחשת גמרא, מאי מקמץ, אמר רב יהודה, המקמץ צואת כלבים, ותניא מקמץ — זה בורסי קטן.
<b>הערוך ערך קמץגב</b>
אלו שכופין אותן להוציא וכו' עד מקמץ ומצרף נחושת גמרא, מצרף נחושת מאי, אמר רב, חושלי דודי — וכבר פי' בע' חשל.
<b>הערוך ערך צרףגה</b>
והמצרף נחשת, אמר רב, חשלי דודי — פי' חרש שעושה יורות גדולות מכה אותן ומרדדן.
<b>הערוך ערך חשלגב</b>
והיה לו אח בורסי — פי' אומן המעבד עורות.
<b>הערוך ערך ברסי</b>
אכסוה שערי לאלעזר — פירוש האכילוהו שעורים.
<b>הערוך ערך כסגז</b>
הא — בשוטי, הא — במילי — פי' שמיסר אותו בשוטים כדכתיב "אבי יסר אתכם בשוטים" (מ"א י"ב, י"א) "המשענת אשר בידו" (שופטים ו', כ"א) תרג' שוטיתא דבידיה.
<b>הערוך ערך שטגג</b>
<h2>דף עז:</h2>
כ"ד מוכי שחין היו בירושלים — אמרי, רגילין רבנן למימר במאי דנפישי כ"ד. כל אילו מפירושי רב האי גאון.
<b>הערוך ערך עשר אחר עסק</b>
המקיד דם ושימש הוויין לו בנים ותוקין — ויתק פי' חלשות.
<b>הערוך ערך ותק</b>
דייבי נחיריה ואתו ליה רירא מפומיה — תרגום "יזוב זוב דמה" (ויקרא ט"ו, כ"ה) ארי ידוב דוב דמה.
<b>הערוך ערך דבגא</b>
ואתי ליה רירא מפומיה — ריר כמו "וירד רירו" (ש"א כ"א, י"ד).
<b>הערוך ערך רר</b>
אמר אביי, פילא, ולודנא, וגירדא דאזגא, וגירדא דאשפא — פי' לודנא — לאודנו, גירדא דאזגא — חתיכות זכוכית.
<b>הערוך ערך לדנא</b>
מאי אסותיה, אמר אביי, פילא ולודנא גירדא דאזגא גירדא דאשפא — פי' יש אומרים קליפה של אגוז, גירדא דאשפא מה שאשכפין גורדין מן העורות.
<b>הערוך ערך גרדא</b>
גירדא דאשפה וכליל מלכא — פי' ורדא, ויש אומרים, בסילקו.
<b>הערוך ערך כליל מלכא</b>
ומתחלי דדיקלא סומקא — פי' קליפי כפניות שהן שומרין לכפניות שהן כופרי וכשיוצאות הכפניות ונעשין תמרים נפלי הני מתחלי ולא מתקמו עד שעת גמר תמרים.
<b>הערוך ערך מתחל</b>
מעייל ליה לביתא דשב ליבני ואריחא, ונטיל ליה תלת מאה כסי ושדי ארישיה עד דרפיא ארעיתא דמוחיה וקרע ליה למוחיה.
<b>הערוך ערך ארע</b>
ושקיל ליה בצבתא וקלייה בנורא — פי' כלי הוא שתופשין בו כל כלי מתכות החמין ובלשון ישמעאל כלבתין. "מלקחיה" (במדבר ד', ט') תרג' צבתהא.
<b>הערוך ערך צבתגד</b>
ר' שמעון בן יוחי דהוה יתיב אתליסרי טכטכי פיזא — פי' ספסלים של פז.
<b>הערוך ערך טכטך</b>
עשה בשביל כבוד עצמך — פי' דלא מנחי לך ואזלי.
<b>הערוך ערך עצם</b>
<h2>דף עט.</h2>
שטר פסיס הוא זה — פי' שפייסתני בשעה שהיית רוצה לישא אשה שאכתב לך שטר ששדה זו מכורה לך בעבור שיראו אותך ויהיו סבורים שאתה עשיר קונה נכסים ומעולם לא החזרת לי ולא שלך היא השדה, או שטר אמנה שמכרתי לך שדה זו על מנת שאאמין לך הדמין עד זמן שקבענו ומעולם לא נתת לי הדמין. ויש פ"א בע' אמן. ירושלמי (פ"ב ה"ג) שטר פסים הוא זה לשון יון אמונה — פיסטיס, הרוצה שתבריח נכסיה מבעלה כיצד היא עושה, כותבת שטר פסיס לאחר פי' שפייסה לאדם אחר הריני נישאת ואין רצוני שיבאו נכסי ליד בעלי אכתבם לך במתנה ולאחר זמן אם יגרשני או שימות אטלם ממך.
<b>הערוך ערך פסיס</b>
אבא זרדתא ופירא
<b>דכוורי] — פי' יער של עצים. [הערוך ערך אבא</b>
אבא זרדתא ופירא דכוורי — פי' ייזבא.
<b>הערוך ערך זרדתא</b>
פירא דכוורי, אמרי לה, פירא, ואמרי לה, קרנא — פי' חפירה ששם דגים.
<b>הערוך ערך פראגב</b>
<h2>דף עט:</h2>
[פיר של] גפרית מחפורת של צריף, ר"מ אומר, קרן, וחכ"א, פירי — אמר רב שר שלום, יש חכמים ששמעו מפי הראשונים יורות של אבנים שנפסלים מההר שאין להם טהרה עד שנכנסין לכבשן ויש חכמים ששמעו כלים הבאים מן הזרניך.
<b>הערוך ערך חפרגב</b>
<h2>דף פ.</h2>
אמר ר' אבא מרי בי רב, ואפילו שגרא דתמרי — פי' כובס של תמרים.
<b>הערוך ערך שגרא</b>
חיבוצא דתמרי מאי, תיקו — פי' חיבוצא של תמרים הוא עיגול של תמרים כמו עיגול של דבילה, אלו שלש חבץ א' של גבינה, ב' של פת, ג' של תמרים כולן לשון קיבוץ.
<b>הערוך ערך חבץגג</b>
<h2>דף פ:</h2>
הלכתא בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה ולא כלום, מ"ט, אמר אביי, חיישינן שמא תכסיף, ורבא אמר, משום רווח ביתא, מאי בינייהו, איכא בינייהו, ארעא דמקרבא למתא — לאביי דאמר שמא תכסיף — פירוש שמא יפסיד הלוקח קרקע, ליכא למיחש כיון דמקרבא למתא מיחזא חזו לה ולא שבקי ליה לאפסודא, למאן דאמר משום רווח ביתא כיון דזבין פירי ליכא רווח ביתא, אי נמי בעל (עדים)
<b>עריס] דלוקח [הוא] — למאן דאמר שמא תכסיף ליכא למיחש דהא בעל גופיה (עדים) [עריס] הוא, למאן דאמר משום רווח ביתא ליכא רווח ביתא כדמעיקרא דלית ליה אלא למחצה לשליש ולרביע, אי נמי זוזי דשקל מן ארעא עביד בהו עיסקא — למ"ד שמא תכסיף איכא למיחש, למ"ד משום רווח ביתא כיון דקא עביד בו עיסקא וקא רווח הרי רווח ביתא. [הערוך ערך כסףגג</b>
וכן לא יאמר לאשתו הרי כתובתיך מונחת על השולחן — פי' המעות שעל השלחן שמתעסק בהן השולחני, ועצה טובה קמ"ל דלא לימא לה הכי שמא יגנבו או יאבדו היכא דמייחד לה. פ"א, לא מייחד לה כלים שמשתמש בהן על השלחן.
<b>הערוך ערך שלחן</b>
<h2>דף פא:</h2>
אטו רב חנינה פאפי כיפי תלה לה ושלחה — פי' כיפי — נזמים, כלומר קישט זו השמועה ככלה שנתקבלה ממנו.
<b>הערוך ערך כפיגא</b>
<h2>דף פב:</h2>
תניא נמי הכי, בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה — פי' בלא אחריות, היו מזקינין ולא היו מוציאין נשים, התקינו שיהיו מניחין אותה בבית אביה, כשהיה כועס עליה היתה קלה בעיניו להוציאה, אומר לה, לכי אצל כתובתיך, התקינו שיהו מניחין אותה בבית חמיה, עשירות עושות אותן קלתות של כסף ושל זהב — וזהו ששנינו לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השולחן ומסייע לפי' שני, עד שבא שמעון בן שטח והתקין שיהא כותב לה כל נכסיו אחראין לכתובתיך, ואחר שנושא ונותן בכל נכסיו ואינו מיחד לה כתובתה קשה בעיניו לפרוע לה ואינה קלה להוציאה, והיינו דגרסינן בשבת בגמ' שמונה עשר דברים (שבת י"ד ע"ב) שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה. פ"א של ר"ח ז"ל ולא סבירא לן אמר רב יהודה, בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים פי' שהיו נותנן לה כתובה קודם שתכנס לחופה ולפיכך לא היו הנשים נושאות אותן ומסתייע הדין פירושא מדקאמר לקמן לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן אלא כל נכסי אחראין לכתובתיך.
<b>הערוך ערך שלחן</b>
עשירות עושות אותן קלתות של כסף ושל זהב — פי' קופות קטנות דומה לקלתה דגט.
<b>הערוך ערך קלתגא</b>
<h2>דף פג:</h2>
בוצינא טב מקרא — פי' בע' דל.
<b>הערוך ערך בציןגא</b>
אמר אביי, בוצינא טב מקרא — כלומר הנאה קרובה עכשיו ואפילו היא מעוטה כגון הנאת קישות שהיא קטנה ואוכלה מיד חפץ בה מאכילת דלעת שצריכה איחור עד שתתבשל.
<b>הערוך ערך דלגג</b>
<h2>דף פד.</h2>
ר' טרפון אומר, ינתנו לכושל שבהם גמ' לכושל שבראייה ירושלמי, כגון מלוה בשטר ומלוה בעדים ינתנו למלוה בעדים שאין יכול לחזור בכל מקום ובכל עת עם עדיו בבתי דינין. פי' כושל — עני כדכתיב "ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל" (תהלים ק"ה, ל"ז).
<b>הערוך ערך כשל</b>
ור' אלעזר אומר, כתובת אשה משום חינא — פירוש דכיון דידעא איתתא דמידחו בעלי חוב ויורשין לאחר מיתה מקמה תהא משרתת לבעלה בכל כחה מחיים, ומתוך כך תמצא חן לפניו ויהיה שלום בינו לבינה.
<b>הערוך ערך חןגג</b>
<h2>דף פד:</h2>
והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים, אבל בסימטא — לא — פי' שביל יחיד והוא לשון לעז ממש סימיטא חוזר לאסמכתא.
<b>הערוך ערך סמטאגב</b>
מר סבר, טעה בדבר משנה — חוזר, ומר סבר,
<b>טעה בדבר משנה] — אינו חוזר. [הערוך ערך טע</b>
ההוא בקרא דיתמי — בקרי — מושכי המשואות עם הבקר.
<b>הערוך ערך בקרגג</b>
אמר ר"ל, הגודרות אין להן חזקה — פי' כל דבר המהלך בדרכים ובשווקים שיתכן לומר מעצמו נכנס או אתה הכנסתו לביתך והחזקת בו אין לו חזקה.
<b>הערוך ערך גדרגב</b>
<h2>דף פה.</h2>
רב פפא ממלח מלוחי — פי' מנהיג הספינה במשוט כמו המלחים.
<b>הערוך ערך מלחגב</b>
ממתח לה באשלא — פי' אשלא חבל שעושין מפשתן או קנבוס ויש שעושין חבלים מן חריות של דקל ומושכין בהן את הספינה.
<b>הערוך ערך אשלא</b>
קקי חיורי משלחי גלימי דאנשי — פי' אווזים לבנים, כלומר אנשים קשים — זקנים מלשון (ב"מ ק"ט ע"ב) קש לחמש שנין בעלי שיבה מפשיטין בגדי אנשים.
<b>הערוך ערך קקגב</b>
מלוגא דשטרי.
<b>הערוך ערך מלגא</b>
ממולאי — פי' ממלא שם עיר ומסתברי דלהכי אקרי דבית עלי ממלאי על שם ממלא.
<b>הערוך ערך ממלא</b>
<h2>דף פה:</h2>
מטכסא — פי' משי מובחר הוא ובל' רומי מיטכסי.
<b>הערוך ערך מטכס</b>
ההוא גברא דאמר, נכסאי לטוביה, שכיב, אתא טוביה, א"ר יוחנן, הרי בא טוביה. אמר, טוביה, ואתא רב טוביה, לטוביה — אמר, לרב טוביה — לא אמר, ואי איניש דגייס ביה הא גס ביה — ופירושו לבו קרוב
<b>לו]. [הערוך ערך גסגב</b>
שניהם שכנים שניהם קרובין שניהם תלמידי חכמים מאי, שודא דדייני — פי' שודא למה שהוא נוטה דעתו לידע באומדנא שהוא שלו יתננו לו.
<b>הערוך ערך שדגה</b>
שודא דדיינא — שיהא שוחדא וכן דרך לשון ארמי להבליע ח' וע'.
<b>הערוך ערך סרגב</b>
<h2>דף פו.</h2>
אי פקח הוה מקרקש ליה זוזי וכתב ליה שטרא בשמיה.
<b>הערוך ערך קרקש</b>
כפיה רפרם לרב אשי ואגבי מיניה כי כשורא לצלמי — פי' כמין משל לראיה כלומר דן ואפיק מן המעולה שבקורות — פי' גאון, קורה שמניחין אותה משקוף לפתחים ורגילין לפתח בה פיתוחי צלמים וצורות להיות נאה ואין כשר לצומי אלא קורה חזקה מעץ טוב, ומשל מצוי שמושלין בה כל דבר חזק ואמיץ.
<b>הערוך ערך כשרגב</b>
<h2>דף פו:</h2>
אפילו על פלכה ועל עסתה — פי' כמו "וכפיה תמכו פלך" (משלי ל"א, כ"ט).
<b>הערוך ערך פלךגא</b>
כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' עד ועל הבאין ברשותיך — פי' שמכרה או שנתנה להם, וכן פי' במתניתא דבי ר' חייא (תוספתא פ"ט) אלו הן הבאין ברשותה כל שמכרה להם או נתנה להם במתנה.
<b>הערוך ערך בא</b>
<h2>דף פז.</h2>
לכרגא, למזוני ולקבורה — מזבנינן בלא אכרזתא — פי' לפרוע אכרגא דעליה למלכא או למזונותיו או למזונות יתומים ואלמנות או לצורכי קבורת מת, וכרגא הוא מס הגולגולת. "היתה למס" (איכה א', א') תרג' הות לכרגא. ס"א, ולמיתן להון כרגא בתר דנן.
<b>הערוך ערך כרג</b>
<h2>דף פז:</h2>
אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות — פי' כשם שאם יטעון לחברו שדה לי בידך והלה כופר במקצתה אין חייב עליה שבועה בכפירתו, כך הטוען על חברו בשעבוד קרקעות והלה כופר במקצת אין חייב בשבועה על כפירתו.
<b>הערוך ערך כפרגו</b>
אמנה [היתה לי] ביני לבינו — פי' שטר אמנה — כתוב לי שטר חוב על עצמך והאמן לי עד זמן פלוני ואתן לך הממון.
<b>הערוך ערך אמנהגא</b>
<h2>דף צא.</h2>
היה שם יותר דינר אחד אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן.
<b>הערוך ערך כתובה</b>
מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא — פי' סילוא דלא מבע דמא — זה החרם שמכה כמו קוץ אעפ"י שאינו שותת המכה ההיא דם.
<b>הערוך ערך סלגד</b>
<h2>דף צא:</h2>
ההוא גברא דהוו מסקו ביה מאה זוזי הוו ליה תרי קטיני וכו' אמר רב ששת בריה דרב אידי, בקטיני — פי' שדות קטנות.
<b>הערוך ערך קטןגז</b>
מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן.
<b>הערוך ערך מצוה</b>
אי אתיא אימיה מערערא לא מפיצנא לך — "להצילך מדרך רע" (משלי ב', י"ב) תרג' דתתפצי מן אורחא בישא "להצילך מאשה זרה" (שם ט"ז) דתתפצי מן אתתא חלוניתא, "הפוצה את דוד עבדו" (תהלים קמ"ד, י').
<b>הערוך ערך פץגג</b>
<h2>דף צג.</h2>
ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצא עליה עסיקין — פי' ערעורין.
<b>הערוך ערך עסקגא</b>
ר' ינאי הוי ליה ההוא אריסא דהוי מייתי ליה כנתא דפירי כל מעלי שבתא — פי' חוצלות של שעם ושל גמי, חזו לתפרן ולעשות מהן כנתא שהיא כלכלה דפירי.
<b>הערוך ערך כנתא</b>
חייתא דקטרי סבירת וקבילת — פי' נוד קשור מלא ולא תדע אם מים או יין או שמן יש בו וקנית אותו במה שיש בו ונמצא מים כן זה.
<b>הערוך ערך חתגג</b>
וכן שלשה שהטילו לכיס — פי' עשו שותפות.
<b>הערוך ערך כסגו</b>
<h2>דף צג:</h2>
אמר רבה בר אבוה, הותירו זוזי חדתי ופחתו אסתירא דציניתא — פי' לא הותירו זוזי חדתי שלא נשכרו יותר על קרן שלהן, אלא שנתחלפו מעותיהן רעים בחדשים וטובים, לפיכך נוטל כל אחד לפי מעותיו שנתחלפו, אבל אי משתכרי יותר על קרן שלהן חולקין לאמצע, וכן פחתו שהיו מעותיהן שהטילו טובים ועשו בהן סחורה והפסידו, שלא לקחו מן הסחורה אלא פשיטים רעים בחשבון הטובים שנתנו. אסתירא דצניתא — פי' זוזא מכה, צניתא — מכה שיש לאדם ברגלו ומשימין עליה סלע שאינה יוצאת לרפואה, כדתנן (שבת ס"ה ע"א) יוצאת בסלע שעל הצינית.
<b>הערוך ערך אסתירא</b>
<h2>דף צד.</h2>
הכא בחיישינן שמא תכסיף קא מפלגי — פי' אפילו בן ננס מה שגבה לא גבה, ואמאי נשבעת, דסברה כיון דבלא שבועה יהבין לי משום הכי דדעתייהו לאפוקה מינאי, אם תמצא לומר אחת שלהן גזולה ותכסיף השדה דלא סמכה דעתה עלה, אבל אי נותנין לה בשבועה סמכה דעתה ולא תכסיף, ות"ק סבר לא חיישינן שמא תכסיף ולא משבעינן לה.
<b>הערוך ערך כסףגג</b>
<h2>דף צה:</h2>
ההוא גברא דמשכן ליה פרדיסא לחבריה לי' שנים בנכיתא וקש לה' שנין — פי' זקן ובטל מלעשות פרי והיינו אישתדוף, וכתבו ליה טרפא למי שהיה בידו הפרדס משכון דליגביה מלקוחות שקנו אחריו מה שפיחת לו הפרדס דקש, אלמא אישתדוף בני חרי טריף ממשעבדי, התם איהו הלוקח שלקח מבעל הפרדס אחר שמשכן את הפרדס דאפסיד אנפשיה דלא איבעי ליה וכו'.
<b>הערוך ערך נךגא</b>
דההוא גברא דמשכן פרדסא לעשר שנין וקש לה' שנין — פי' זקן, מל' קשיש וישיש, "ואתם ישישים" (איוב ל"ב, ו') תרג' ואתון קשישין.
<b>הערוך ערך קשגד</b>
איזהו רשע ערום, זה המשיא עצה למכור בנכסיו כרבן שמעון בן גמליאל — ביש נוחלין העיקר, ושם מפורש דתניא, נכסי לך ואחריך לפלוני וירד ראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי ר', רבן שמעון בן גמליאל אומר, אין לשני אלא מה ששייר ראשון.
<b>הערוך ערך רשע</b>
איבעיא להו, ניזונת תנן כאנשי גליל דלא סגיא דלא יהבי לה — פי' לא סגי — אי אפשר.
<b>הערוך ערך סגגה</b>
<h2>דף צז.</h2>
איגלאי מילתא דארבי בעקולי הוו — פי' עקולי — מקומות שיש בשפת הנהר עקמומיות.
<b>הערוך ערך עקלגג</b>
<h2>דף צז:</h2>
בשלמא מן הנישואין — משום הכי מוכרת שלא בבית דין משום דאית ליה מזוני, ומזוני צריכה מיד ולא לאהדורי אבי דינא אלא אלמנה מן האירוסין — דלית לה מזוני אלא כתובה מנה מאתים, אמאי מוכרת שלא בבית דין לצורך כתובה, הא מציא לאמתוני עד דתשכח בי דינא דזבנא על פיו, משום חינא — כדי שימצאו חן בעיני בעליהן, דמתוך דידעא דאיתת אלמן בין מן הנשואין בין מן האירוסין תוכל לגבות כתובתה דלא תצטרך לחזר אחר בי"ד, בשביל חיבה זו תהא משרתת לבעלה ומתוך כך תמצא חן לפניו, אילו פי' ממגנצא. ור' חננאל פי' משום חינא שתקח ממון ותנשא בו, ארוסה דלא נפיש חן דידה — פי' שאין לה אלא מנה מאתים, אבל גרושה אית לה גם תוספת, ומפורש בירושלמי בפ' הכותב (פ"ט ה"ז) כדי שיהיו הכל קופצין לישאנה, אבל בעל חוב אינו נפרע שלא בפני הלוה, וכן הלכה.
<b>הערוך ערך חןגג</b>
<h2>דף צח.</h2>
ההוא גברא דאפקידו גביה כסיתא דיתמי — פירוש הוא אלמוג ובלעז קורלו.
<b>הערוך ערך כסיתא</b>
<h2>דף צט:</h2>
באתרא דכיילי בכני... כנא כנא בפרוטה — פי' מדה.
<b>הערוך ערך כןגג</b>
אמר רב ששת בריה דרב אידי, בקטיני — פי' שדות קטנות.
<b>הערוך ערך קטןגז</b>
אלא א"כ עשו אגרת בקורת — פי' כתב הכרזה שכותבין ומכריזין שדה עומד לימכר בכך וכך ממון כל מי שירצה ליתן יותר יבא ויתן.
<b>הערוך ערך אגרת בקורת</b>
<h2>דף ק.</h2>
אי לא טעו אמאי יכולין למחות, יכולין למחות ברוחות.
<b>הערוך ערך רוחגא</b>
<h2>דף ק:</h2>
<b>הובא ברי"ף מערכין כ"א ע"ב] איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד — פי' מעט מעט. [הערוך ערך עלגא</b>
שהייה עד ריגלא, אע"ג דהוו ביה איצא, מייתי זוזי חריפי — פי' אע"ג דהוי ביה איצא — הפסד, דבריגלא מזבני כולי עלמא שכר. זוזי חריפי — דברגל מצויה הוצאה ומזונות בזול ליקח משאר ימות השנה, דמה שפחת ממכירת השכר משתכר בזוזי חריפי שיקח מזונות בזול זה פי' המורה של מגנצא. פ"א לא מפי המורה אוציא — שמרים, זוזי חריפי דמאן דאית ליה זוזי גריעי וחשיבי מפיק להו כולה שתא וזוזי טבא מצנע לרגל.
<b>הערוך ערך אצאגא</b>
<h2>דף קב.</h2>
מאי לאו ארוסין ממש, לא שטרי פסקתא, וכדרב גדל אמר רב, דאמר, כמה אתה נותן לבנך כך וכך, כמה אתה נותן לבתך כך וכך, עמדו וקדשו הן הן הדברים הנקנים באמירה.
<b>הערוך ערך פסק</b>
<h2>דף קג.</h2>
כופין על מדת סדום — פי' כל שזה נהנה וזה לא חיסר ומונעו זו מידת סדום שאומר שלי שלי שלך שלך.
<b>הערוך ערך כףגח</b>
תני רב יוסף, בביתי ולא בביקתי — פי' בהרויח בביתי ולא בעקתי בדוחקי.
<b>הערוך ערך בקתא</b>
אמר אביי, שיפוצא מאי, — תיקו — פי' עדיין לא נפל אלא נתרעע והוא אומר אשפצנו ועלתה בתיקו ולא תשפץ.
<b>הערוך ערך שפץ</b>
ברכת הבית ברובה — פי' ברכת הבית כגון הא דאמר (שבת קכ"ב ע"א) נר לאחד נר למאה, כל כי האי גוונא אין נותנין אלא כגון פת וכיוצא בה נותנין לה ואפילו בבית אביה.
<b>הערוך ערך ברךגא</b>
<h2>דף קג:</h2>
פניו צהובין — סימן יפה לו, פניו ירוקין — סימן רע לו.
<b>הערוך ערך צהב</b>
גדילנא נישבי — פי' רשתות "הנצל כצבי מיד" (משלי ו', ה') תרג' דתתפצא היך טביא מן נישבא.
<b>הערוך ערך נשב</b>
נכנס רבן גמליאל בנו אצלו, מסר לו סדרי נשיאות ואמר לו, נהוג נשיאותך בדמים — פי' הגאון טעם הדבר שלא תראה כרץ אחר שררה אלא כאדם שמקחו גדול בעיניו ואינו מוכרו אלא בדמים יקרים. פ"א, אפילו אם תהנה מהם דמים אעפ"כ לא תזלזל בפניהם. ס"א, נהוג נשיאותך ברמם — ברי"ש — פי' לא תזלזל נשיאותך בפני התלמידים אלא נהוג בהן ביד רמה.
<b>הערוך ערך דםגב</b>
זרוק מרה בתלמידים — כלומר הטל אימתך עליהן.
<b>הערוך ערך זרקגא</b>
<h2>דף קד.</h2>
כוזא — כזה כלומר כזה כלי קטן.
<b>הערוך ערך כוז</b>
אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש.
<b>הערוך ערך הראל</b>
א"ל, הין, לפום גמלא שיחנא — פי' שחן משאוי בל' ישמעאל.
<b>הערוך ערך שחן</b>
כל מדות חכמים כן היא, במ' סאה הוא טובל, חסר קורטוב אינו טובל — פי' אחד משמונה בשמינית בלוג.
<b>הערוך ערך קרטב</b>
כביצה חסר שומשום אינו מטמא טומאת אוכלין — פי' בל' ישמעאל סמסם ובלעז סיסומי זרעונין ירוקין הן.
<b>הערוך ערך שמשם</b>
<h2>דף קד:</h2>
א"ל, אשתיק, א"ל, אשתיקן קאמרת — פי' דכי אמרת הלכה זו קמיה שיתקך דלא סבירא ליה הכי, או אשקיאן קאמרת — כלומר שהשיקך כוס של טעם בשביל חביבות הטעם שנתקבל לפניו, זה פי' הרב של חכמי מגנצא. פ"א, למדתי מר' (היי)
<b>האי] אשתיקן קאמרת דשתק ולא אמר הכי או אשקיין קאמר שנשאל והיה שותה ואדהכי יצאת וכשחזרת לא מצאת ולא ידעת אי אמר הכי או לא. [הערוך ערך שתק</b>
מ"ט אמור רבנן כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם, דאמרינן, מחמת כיסופא הוא דלא תבעה — "תלקט ואל תכלימוה" (רות ב', ט"ו) תרגום [תהא] צבירא ולא תכספונה.
<b>הערוך ערך כסףגב</b>
<h2>דף קה.</h2>
קרנא בטילא דמוכחא הוא שקיל, דהוי תהי באמברי דחמרא — פי' טועם היין ויודע אם יחמיץ ואם לאו, פי' גאון זיקא דמפיק אדם מפומיה ודמעייל לפומיה נקרא תיהא בל' ארמי. ובת תיהא (ע"ז ע"ב) נקב הוא שנוקבין במגופת החבית ומניחין פיהם על פי הנקב ושואפין את ריחו של יין ויודעין אם החמיץ ואם טוב הוא.
<b>הערוך ערך תהגד</b>
הבו לי גברא דדלי בהריקאי ואידון לכו דינא — פירוש אדם שעומד ומשמש במקומי.
<b>הערוך ערך הרק</b>
<h2>דף קה:</h2>
"מלך במשפט יעמיד ארץ" (משלי כ"ט, ד') אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום — יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות — יהרסנה.
<b>הערוך ערך מלך</b>
אמר רבא, מ"ט דשחד, — כיון דשקיל מיניה הוה ליה כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו, מאי שוחד, — שהוא חד.
<b>הערוך ערך שחד</b>
רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני — פי' חוצלות של שעם ושל גמי, חזו לתפרן ולעשות מהן כנתא שהיא כלכלה דפירי.
<b>הערוך ערך כנתא</b>
אייתי ליה כנתא דגלדני — פי' סל של דגים גדולים.
<b>הערוך ערך גלדן</b>
"ואיש בא מבעל שלישה" (מ"ב ד', מ"ב)... וכי אלישע אוכל בכורים היה, אלא לומר לך, כל המביא דורון לתלמידי חכמים — מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב בכורים.
<b>הערוך ערך איש</b>
<h2>דף קו.</h2>
אפילו הכי מבעת ליה — פי' דעכשיו נגלה לו בדמות מלאך והיה מפחידו, עבד תיבה ואיתותב בגויה כי היכי דלא ליחזי ליה ולא לבעית מיניה.
<b>הערוך ערך תב</b>
סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא — פי' משניות חיצוניות הן ורבה הוה ג' בבי ול' פרקין, וזוטא — י"ב פירקי.
<b>הערוך ערך סדרגב</b>
אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן, מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
<b>הערוך ערך גה</b>
<h2>דף קו:</h2>
לב בית דין מתנה עליהן.
<b>הערוך ערך לבגא</b>
מותר התרומה מה היו עושין בה, — ריקועי זהב צפוי לבית קדשי הקדשים.
<b>הערוך ערך רקעגד</b>
מותר תרומה מה היו עושין בה וכו' עד ומקיצין בהן את המזבח וזהו ששנינו — בפ"ד בשקלים (מ"ד) מותר פירות קיץ למזבח — פי' מקריבין אותן שלא לשם תמידין אלא כמו מיני מגדים שאינן מעיקר הסעודה אלא לקינוח סעודה, כך ענין קיץ למזבח, ...ואם לאו מקיצין בהם את המזבח (מנחות צ' ע"ב), וקיץ זה מהו, עולות בשר לשם ועורות לכהנים.
<b>הערוך ערך קץגג</b>
<h2>דף קז:</h2>
והילכתא כוותיה דרב זביד בקוניא — פי' קוניא — תחילתו חרש וסופו טחין אותו כזכוכית.
<b>הערוך ערך קניא</b>
האי קוניא אוכמא וחיורא — שרי, ירוקא — אסיר, משום דמצריף — פי' בירוק מעורב מאותו צריף שבולע הרבה ואי אית בהו קרטופני שהן בקעים כולהו אסירי.
<b>הערוך ערך צרףגו</b>
הני מאני דקוניא דאית בהו קרטופני כולהו אסירי — עיי' בע' קוניא פי' בקעים וחבורות.
<b>הערוך ערך קרטפן</b>
<h2>דף קח.</h2>
הא קמשתרשי — ליה — פי' ריוח... ור"ח ז"ל פי' נהנה.
<b>הערוך ערך שרש</b>
<h2>דף קח:</h2>
הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל — כלומר שאמר לו טול רגלי שאין לו המעות שפסק ליתן לו, לשון בני אדם הוא. פ"א, אם היית תולה אותו ברגל של עץ אינו נותן לך כלום. פ"א, באדם מתלוצץ בחברו וטופח לו ברגלו ואומר לו אפילו שתחת רגלי איני נותן לך.
<b>הערוך ערך פשט</b>
<h2>דף קי.</h2>
רב ששת אמר, הפוכי מטרתא למה לי — פי' מטרתא הן שליפין של שק שנושאין בהן תבואה וכל מיני קטנית ע"ג שוורים זה מחזיק י' סאין וזה מחזיק י' סאין למה לנו להפוך משאוי של זה על זה ושל זה על זה יעמוד כל אחד במשאו.
<b>הערוך ערך מטרתא</b>
<h2>דף קי:</h2>
דאמר שמואל, שינוי וסת תחלת חולי מעים.
<b>הערוך ערך וסת</b>
שהנוה היפה בודק — פי' מי שמלומד לאכול ירק אם יחזור לאכול בשר יבא לידי חולי כדשמואל דאמר שינוי וסת תחילת חולי.
<b>הערוך ערך בדקגא</b>
<h2>דף קיא.</h2>
"ונתתי צבי בארץ חיים" (יחזקאל כ"ו, כ') ארץ שציביוני בה מתיה חיים... ודילמא הכי קאמר, מייתינא עלך מלכא דקליל מטביא. "בצבאות או באילות השדה" (שה"ש ב', ה') אמר להן הקב"ה אם אתם משמרים את השבועה — מוטב ואם לאו — אני אתיר את בשרם כצבאות או כאילות השדה.
<b>הערוך ערך צבגג</b>
כל הארצות עיסה לארץ ישראל — פי' עיסה אחרי שניטלה החלה היא קדש וכל העיסה חולין, וכן פי' כל הארצות עיסה לארץ ישראל שהן חולין לגבי ארץ ישראל, וארץ ישראל חולין הוא לגבי בבל.
<b>הערוך ערך עסה</b>
כל הארצות עיסה לא"י וא"י עיסה לבבל — פי' ר' האי, עיסת משפחה או עיר שיש בה ספק פסול שפוסל מן הכהונה ואין ידוע איזו היא אותה משפחה כולה אותה עיר נקראת עיסה, כלומר שדומה לעיסה של שאור שהיא מגובלת ונפל בה כלום שאין ידוע איזהו... ועיקר הדבר כי יחסי בבל יחסים מבוררים, וכל ממזר ונתין וחלל וגר ועבד שבהן ידועין הן מדור לדור ומאז לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקייה, לפיכך כל הארצות כעיסה מגובלת הן כנגדה כי הן בחזקת ספיקות.
<b>הערוך ערך אלמנה</b>
אמר אביי, גמירי, בבבל לא חזי חבלי דמשיחא, תרגומא, — הוצל וקרי לה קרנא דשיזבותא — פי' קרן זויות ששם ניצולין מחבלו של משיח.
<b>הערוך ערך קרןגג</b>
"וישבע יוסף את בני ישראל" וגו' (בראשית נ', כ"ה) אמר רב חנינא, דברים בגו, ידע יוסף בעצמו שצדיק גמור הוא וכו' — כלומר דברים יש לומר ולהקשות בדבר זה.
<b>הערוך ערך גו</b>
מעשה באחד שהיה מצטער על אחת — פי' על אשה אחת שבחוצה לארץ, כיון ששמע דיעקב מפחד ממחילות לא יצא.
<b>הערוך ערך אחגב</b>
<h2>דף קיא:</h2>
א"ר חייא, עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין לירושלים, שנא' "ויציצו מעיר כעשב הארץ" (תהלים ע"ב, ט"ז).
<b>הערוך ערך בץגא</b>
עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר "יהי פסת בר בארץ" (תהלים ע"ב, ט"ו) — פי' ככרות לחם. ס"א, קלוסקין.
<b>הערוך ערך גלסק</b>
"אסרי לגפן עירה" (בראשית מ"ט, י"א) אין לך כל גפן וגפן שבא"י שאינה צריכה עיר אחת לבצרה, "ולשרקה בני אתנו" — אין לך כל אילן סרק שבא"י שאינו עושה פרי משאו שני בני אתונות וכו'.
<b>הערוך ערך אסרגג</b>
<h2>דף קיב.</h2>
בי מכסי עד אקרא דתולבקני — פי' מקומות
<b>הערוך ערך בי מכסי</b>
אמר רבה בר בר חנה, לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דארץ ישראל והויא כמבי מכסי ועד אקרא דתולבקני — פי' אקרא שם מקום. ס"א, עקרא.
<b>הערוך ערך אקרא</b>
בזנהו להנהו קטופי דהוו קיימי כי עגילי — פי' אשכולות.
<b>הערוך ערך קטףגד</b>
אין לך טרשין בכל א"י יותר מחברון — פי' בל' ישמעאל קורין לאבנים חדים וקשים שסביבות הים טרוש.
<b>הערוך ערך טרשגב</b>
"וחברון שבע שנים נבנתה" (במדבר י"ג, כ"ג) מאי נבנתה, אילימא דאיבני ממש וכו' עד אלא שהיתה מבונה על אחת משבעה בצוען.
<b>הערוך ערך בןגד</b>
סאה סובין סאה קיבוריא — פי' לחם שאינו נקי.
<b>הערוך ערך קברגה</b>
סוד העיבור — מפני מה נקרא סוד העיבור, מפני שב"ד לא מגלין אותו אלא למזומנין לעיין בדבר זה.
<b>הערוך ערך סדגא</b>
עמא פזיזא דקדים פומיה לאודניה אכתי בפזיזותייכו קיימיתו — כלומר עם קשה וסכל.
<b>הערוך ערך פזז</b>
ר' חנינא מתקיל מתקלא — פי' היה שוקל האבנים והיה מוצאן קלות, כיון ששקל ונמצאו כבדות אמר, נכנסתי בגבול ארץ ישראל כדכתיב "ארץ אשר אבניה ברזל" (דברים ה', ט').
<b>הערוך ערך תקלגא</b>
<h2>דף קיב:</h2>
צירוף אחר צירוף, דכתיב (ישעיה ו', י"ג) "ועוד בה עשיריה" — פי' צרה אחר צרה כדכתיב "וצרפתים" כדי למרק עונות.
<b>הערוך ערך צרףגג</b>
דור שבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים, כי אמריתו קמיה דשמואל אמר לי, צירוף אחר צירוף, דכתיב "ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער" (ישעיה ו', י"ג), בבי ר' יוסף אמרי, בזוזי ובזוזי [דבזוזי] פי' באים שודדים על ארץ ישראל ובאים שודדים אחרים ושודדים המשודדים וישראל עמהן, "הבוגדים ריקם" (תהלים כ"ה, ג') תרג' בזוזין וסריקין.
<b>הערוך ערך בזגד</b>
